אנה גלמן

אני גרה בתל אביב. פסיכולוגית קלינית מומחית ופסיכואנליטיקאית לאקאניאנית. 

המעורבות הפוליטית שלי היא לא ממסדית. ברחוב אני אומרת מה שאני חושבת בכל רגע אפשרי ,למי שיכול להקשיב וגם למי שלא רוצה להקשיב.

אני מאד רוצה להיות חלק מקבוצה שביחד עם שותפים ערבים מפתחים שפה ומתכננים את הדרך להגיע לאנשים ולהסביר בשפה אחרת את ההצעות שיש לנו ל"מדינת כל אזרחיה" .

אני מאמינה שמדינת ישראל נולדה בלידה מוקדמת, כשהיא לא היתה בשלה עדיין להיות מדינה. בושה וחולשה, כאב ואבל, היו הגורמים שהפכו לכוחנות, היבריס, גאווה של זהות ושינאה עיוורת.

הגענו לשלב  של קבלה והשלמה עם הבלתי אפשרי. קבלה של המונח מדינה ולא ארץ, עם שכנינו ולא עם אבותינו, מדינה לא שלמה אלא חלוקה, לא שלנו אלא של כולם, לא שליטה אלא כורתת בריתות שלום.

אנחנו במפלגה  מבשרים על פג תוקף של אמונה שניתן להגדיר כסיוט, אמונה שמובילה להתאבדות, ומודעים לכך שהחיים אינם מתרחשים בזמן לינארי, לכן יידרש זמן בדרך ושהייה במבוכים , ללא קו ישיר קדימה. נצטרך למצוא את דרכנו בתוך הסבך שנוצר בעזרת הנשק המועדף שלנו: השפה החד משמעית. 

עלינו לפתוח פתחים למחשבה אחרת, נקודת מבט חדשה , אנושית יותר, שעוסקת בלחם ולא במלחמות, לא ב "אחד" אלא ברבים, לא מובטחת אלא בטוחה.  

נעשו הרבה טעויות, נוצרו הרבה אי הבנות,תפקידינו במפלגה הוא לא לחפור בטעויות שנעשו, אלא למצוא אלטרנטיבה  אפשרית לחיות במדינה  ללא גזענות,  עם אופק מדיני ולא עדתי. מדינה שמאפשרת זהויות שונות לכולם, לא רק דמוקרטיה אלקטורלית אלא  דמוקרטיה לכולם, לא ארץ אלא מדינה עם גבולות וחוק, ללא דת עם חופש דת. הגיע הזמן להתעורר מהאמונה הטיפשית של " עם נבחר" . האם נוכל לקדם שינוי? אין ברירה, חייבים לרצות לחשוב אחרת, כדי לעצור את החזרתיות של השדים הדמונים של ההיסטוריה.