בין מלכוד מלחמת שולל למלכוד חוקתי אומלל

מאת: מוחמד ג. יחיא

בזמן שהמלחמה נמשכת וגובה חיים ללא מטרה אלא רק על מנת לשמור על שרידות הממשלה הפכו למעשה לוחמי המאבק הדמוקרטי בקפלן לשבויים ברחוב עזה במרחביה ובידי ראש הממשלה.

זו המציאות שנקלעה אליה המדינה, מבוי סתום שלא ברור איך יוצאים ממנו לפני מועד הבחירות שאף ממנו יש חשש לדחייתו.

את המציאות העגומה והמביכה חשתי כאשר השתתפתי בשבוע שעבר בכנס שקיימה קרן בית ברל תחת הכותרת: ישראל הדמוקרטית תנצח.

השאלה היא האם ישראל הדמוקרטית או הדמוקרטיה הישראלית, מי מבין השתיים תנצח? .או האם שתי המטרות של המפגינים יושגו, ניצחון מוחלט בהשמדת עזה וגם המאבק על הדמוקרטיה ונגד ההפיכה המשטרית. אבל לצערי שתי המטרות יצאו מכלל שליטת של המפגינים.

נראה כי יש הבדל מהותי. ביחס למי או למה התכוונו מתכנני הכנס כאשר השתמשו במילה "לנצח"?

האם הכוונה במלחמה בעזה שמובילה ממשלת נתניהו או לנצחון של המאבק נגד ההפיכה המשטרית?

שאלה זו הינה חלק מניסיון לפרוץ מעגל קסמים וסתירות בתוך החברה הישראלית.

כול העולם ורוב הישראלים, מלבד הממשלה ותומכיה, מסכימים שהגיעה העת לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים ורק לאחר מכן להתחיל תהליך כלשהו בעזרת מעורבות בינלאומית, בניסיון למצוא פתרון לסכסוך במקום לנהל אותו עוד שנים.

אבל הבעיה היא שהישראלים כבר שבויים בידי הממשלה הנוכחית. בעצם היכן נקודת השבר?

היא אמורה להמצא בהכרזה על נבצרות ובהחלטת תקדימית של מוסד היועץ המשפטי לממשלה או בית משפט עליון אמיץ שיתערב בקו הגבול העדין בין סמכות הרשויות בטרם נעבור מדמוקרטיה לדמוקטטורה במידה ותגיע לפתחו עתירה נואשת ממי שעוד מותר להם להתנגד לממשלה מבלי להאשימם בבגידה או הסתה.

האם ומתי ירשו לעצמם שומרי הסף להתערב או שזה לא ניתן בכלל, אחרת שופכים את התינוק עם המים.

זהו שימוש לרעה בהליכי משפט. כלל ידוע כאשר צד להליך משתמש בסעיף בחוק כקרדום לחפור בו למטרה לא כשרה ובטח לא צודקת, רק כדי למשוך זמן או לפגוע ביריב תוך כדי ניצול המערכת ומשאבי המדינה.

זה מה שהממשלה עושה בפועל. הממשלה מנצלת את חובת מילוי פקודה וביצוע החלטות ממשלה ומנצלת חובה מוסרית שהייתה בתמיכה הגורפת בתחילת המלחמה. זהיא השתמשה בזה כמנת יתר קטלנית.

התהליך המתמשך בהפיכה משטרית באה לידי ביטוי בהמשך המלחמה.

מתוך רצון טוב ודאגה לעתיד המדינה הפך למעשה מחנה קפלן לשבויי בידי רחוב עזה מרחביה , עד שיבוא יום הבחירות ונחזור לשפיות לחיות כבני אדם במדינה דמוקטית שאמורה להיות לכל אזרחיה. עד אז נמשיך לסבול ונספור עוד קורבנות.

מוחמד ג. יחיא ,עו"ד