בעזה לא יחגגו את חג הקורבן, הם רוצים רק לעבור את החג בחיים

מה קורה עכשיו בעזה?

מה משמעות ההרג שצה"ל עושה בעשרות אזרחים שצועדים עשרות קילומטרים ברגל או על גבי חמור כדי להביא כיכר לחם לילדיהם?

״הם הלכו הרחק מהקהל והיוו סכנה לצה״ל״?! האיש האומלל הזה שצעד את המרחק הזה, רעב, צמא, מיואש – היווה איום על טנקים וכלי רכב משוריינים?!

והאם מישהו באמת מצפה שהם יעמדו בתור, אחד אחרי השני, כמו ליד קופת כרטיסים של קונצרט אופרה? זה היה מהווה ביטחון לצה"ל?

מה שקורה בפועל בעזה הוא ניסיון ישראלי לסכל את תוכנית חלוקת המזון החדשה, אשר שמה קץ לשליטת חמאס על החלוקה והביזה. וזהו פשע נוסף שמתווסף לשרשרת פשעי המלחמה בעזה. ההתאמצות להאריך את המלחמה למען האינטרסים השונים של נתניהו – היא גם פשע מלחמה. ולא מעניינת אותי ההגדרה המשפטית המדויקת של "פשע מלחמה".

צה"ל מבצע תוכנית השמדה בדרכים עקיפות ומתוחכמות לעקוף את המשפט הבין-לאומי. העקיפה לא מתבצעת רק בממשלה ובהתנהלותה. תושבי עזה לא מתים רק מהפצצות או ירי ישיר של טנקים, מטוסים, תותחים וצלפים. הם מתים גם בדרך להביא לחם, ברעב מתחת לשמיים הפתוחים, בצמא, משתיית מים מזוהמים. חולים מתים במה שנשאר מהריסות בתי חולים הריקים גם מתרופות וגם מצוות רפואי – אם בכלל נשארו, אחרים מתים ב"בית" בגלל חוסר בתרופות חיוניות. זקנים מתים כי אין מה שישאיר אותם בחיים. יש מי שמתים מהכאב והכעס כשהם רואים שחוליות ילדיהם בולטות מבעד לעורם. ויש שמתים רק כי הם מתגוררים בבניין שגר בו מישהו ש"נחשד כתומך חמאס", אז מפציצים את הבניין לפני שההוא יברח. עיתונאים מתים כי הם חושפים את האמת. אנשי רפואה מתים כי הם מנסים להציל חיים. זאת היא העקיפה של החוק הבין-לאומי – כדי להתחמק מהגדרות כמו "פשע מלחמה", "רצח עם" או "טיהור אתני".

ואנחנו? בורחים מהמציאות הזו – כי קשה לנו להאמין. ויש בינינו מי שכועסים כשאומרים שמדובר בפשעי מלחמה, ומעדיפים להאשים את בית הדין הבין-לאומי באנטישמיות.

מה לעשות?

לא נותר לנו, האזרחים התמימים, אלא לחדול מהתמימות הזו ולהפשיל שרוולים – כדי להפיל את הממשלה ולהחליפה בממשלה שאינה פושעת – לפחות. (והביטוי הזה, "לפחות", הוא מתנה ממני לכל מי שמנסה לרכך את המילים ולהתעקש על נימוסים).

יש לפעול בכל דרך חוקית אפשרית להפיל את הממשלה, ולהקים ברית פוליטית הוגנת רחבה שתוכל להחליפה – ושתבחר באסטרטגיה של שלום ולא של מלחמה. כיבוד החוק – ולא רמיסתו. צדק – ולא עוול. שוויון – ולא אפליה גזעית.

אתם יודעים מה? הייתי מסתפק עכשיו רק באסטרטגיית שלום! כי זה הפך לחלום רחוק ובלתי ניתן להשגה לצערנו, עד כדי כך שזה אפילו לא נושא לשיחה. מי בכלל מדבר על זה חוץ ממטורף כמוני?

חג שמח, אברהם אבינו . תודה ששחטת כבש במקום הבן שלך. 

תמים אבו חיט