.png)
לעצור את ההידרדרות בחשיבה ובמוסר של מדינה שלמה!
- Tamim Abu khait
- 20 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
מאת: תמים אבו ח'יט
ממשלת ההרס והחורבן של שני העמים ממשיכה לנהל מלחמה עקובה מדם שאין לה מטרה מלבד להאריך את חיי ממשלת נתניהו, לדחות את משפטיו הנוכחיים, לנסות להתחמק ממשפטיו הבאים ולמנוע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית והוגנת כמתחייב בחוק.
המלחמה הזאת איננה כמו שאר המלחמות. נזקיה של כל מלחמה מתמצים באבדות בנפש - חיילים ואזרחים - ובהרס תשתיות, מבנים ומוסדות וכמובן בהשלכות קשות על הנפש.
אך הנזקים וההשלכות של המלחמה הזו, במיוחד, הרסניים באופן שלא נראה באף מלחמה שישראל חוותה.
אופן החשיבה, הרגשות, העקרונות וההתנהגות של רוב האוכלוסייה משתנה עד כדי סכנה. אותם שינויים מתחוללים גם במוסדות המדינה.
אם המלחמה לא תיפסק השינוי הקטסטרופלי הזה יעצב את דמותה של המדינה - העלייה החדה בגזענות, בהתנשאות ובחוסר האנושיות (גם בחוגים מתונים ומבקשי שוויון לשעבר), זלזול מסוכן בחיי אדם לא-יהודי, רמיסת עקרונות הדמוקרטיה, ריקון החוקים ממשמעותם הדמוקרטית והפיכתם על ראשם.
ניסיונות מסוכנים לחוקק חוקים עוקפי בג"ץ לפי טעמם של השרים;
הפקרות חסרת מעצורים בתחומים שהיו מוגנים בעבר, חסימת חופש הביטוי, מניעת יוזמות, סתימת פיות ועטים של כל השונה מהזרם המרכזי הגזעני החדש.
במסגרת המלחמה הצבא פועל לחינוך מחדש של החיילים והעתודה הצעירה. ההכשרה האידיאולוגית מלאה במסרים גזעניים, לרמיסת כל ערכי האנושיות - וזו אחת ההשלכות המסוכנות ביותר של המלחמה.
חמור לא פחות הוא שיתוף הפעולה מצד רוב המערכות, המסקרים והכתבים של כלי התקשורת, כולל כוכבי התקשורת (ולא רק בערוץ 14 ודומיו) שנפלו קורבן לגל הזה ונסחפו אתו במקום למלא את תפקידם המקודש.
הם החלו לחשוב ולדבר באופן מנוגד לשאר עיתונאי העולם החופשי. ניכר בגישתם החדשה, בהסטת המבט ובדיווח ריח של גזענות, זרות אנושית ואף סילוף האמת. הם בוררים את הידיעות באופן המתאים לנקודת המבט הגזענית - מדגישים את המתאים להם ומתעלמים מהשאר, אינם משדרים את התמונות הקשות של ההרס והמוות בעזה, מתעלמים מהמספרים האמיתיים של האזרחים הנהרגים כל יום, עובדות המשודרות בכל העולם. הם מתעלמים אפילו מאלפי הילדים ההרוגים, מתייחסים למידע כמזויף - כל זאת כדי להתיישר עם הזרם.
כאשר העיתונאי מדבר על המלחמה בעזה הוא לא מזכיר את מאות אזרחי עזה הנופלים קורבן מדי שבוע, וכך גם האזרח הישראלי הניזון לכאורה מהתקשורת. העיתונאים והאזרחים לא מזכירים את מאות האלפים שנותרו בלי מחסה ובלי אוכל לילדיהם, המקבלים בכל שבוע הוראות לעבור בהמוניהם למקום אחר, לא מתייחסים לערך חייהם של החיילים הצעירים הנופלים לשווא בהגנה להישרדותו הפוליטית של נתניהו.
הם מזכירים רק את החזרת החטופים (כאילו שהמלחמה באמת מחזירה חטופים), ואינם רואים דבר מעבר לכך — לא מבחינה אנושית, לא מבחינה פוליטית, ואף לא מבחינה הגיונית. והזרם המרכזי החדש מצפה מארצות הברית ונשיאה לקבל את ההחלטות הנכונות – ולא מראש ממשלתנו.
זו לצערי המציאות העגומה בישראל.
בנסיבות אלה בולט במיוחד תפקידם ההיסטורי של הכוחות הפוליטיים הרציונליים, הרואים את ההידרדרות החברתית הקטסטרופלית ומבקשים לעצור אותה ולשים קץ לאסון.
הכוחות האלה מכירים בצורך להקים מחנה חדש: ברית פוליטית יהודית-ערבית שתפעל לעצור את המלחמה ואת השפעותיה ההרסניות על החברה, דרך שינוי הממשלה, הגנה על השיטה הדמוקרטית בישראל ובלימת השינוי המסוכן באופן החשיבה ובמוסר של העם.
