השמחה הרבה שפרצה כאש ולהבות בכל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון מראה עד כמה הפסקת הלחימה, ולו זמנית לפי ההרגשות הפנימיות שלנו לצערנו, ולפי הבעת הפנים והלשון של נתניהו, נותנת תקווה וחיים לכל נפש נושמת בשני העמים, להוציא את הנקמנים ומחפשי המלחמה החריגים משני הצדדים. השמחה היא בכל מקום: שמחת משפחות החטופות שחזרנה לחיק האימהות, שמחת האימהות של החיילים והמילואימניקים שניצלו מהמלחמה והמוות ויחזרו לבתיהם, שמחת תושבי עזה ששרדו את המלחמה הקשה, האלימה, ההרסנית והקטלנית, ושמחת העקורים בכל רצועת עזה שחזרו לבתיהם גם אם הם הרוסים, ותתפלאו לשמוע: שמחת אימהות האסירים הפלסטינים שחזרו למשפחות שלהם.
כולם שמחו וימשיכו לשמוח חוץ מהתושבים שברצועת עזה שרובם אין להם לאן ללכת ואין להם ולו חתיכת אוהל קרועה,
ורובם עדיין באבל על אובדן יקיריהם וחלקם על אובדן כל משפחותיהם או כל יקיריהם , רובם מורעבים, חולים בלי בתי חולים, בלי בתי ספר , בלי בגדי חורף, בלי מדינה או ממשלה או כתובת, ובעיקר : בלי שום תקווה לעתיד הקרוב או הרחוק. הם נצורים מכל הצדדים, אפילו מהשמיים המפחידים. אלה הם הנשכחים מכל צד שמעורב באסון הזה, ואף אחד לא זוכר אותם והם מוצאים את עצמם שמחים רק כי הם שרדו את החיים .
בנוסף להם צריך גם לזכור שמשפחות שאר החטופים עדיין לא יודעים את גורל יקיריהם שבשבי, רובם לא יודעים אם הם חיים או מתים וכולם חוששים שלא יראו אותם יותר, אפילו אלה שאמורים להשתחרר בשבת הקרובה, כי עם ממשלה כזאת וראש ממשלה כזה, כל הרע יכול לקרות, ובכל רגע.
ובינתיים, בואו נקווה שהשלב הראשון של העסקה יבוצע עד תומו, ושמשא ומתן לשלבים הבאים אכן יתבצע בלי שראש הממשלה ישלוף לנו שפן חדש מכיסו .
שני העמים צריכים חיים בטוחים, שלום ושמחת חיים. שני העמים צריכים להיפטר משני הכיבושים, כי לא רק העם הפלסטיני כבוש אלא גם עם ישראל הוא אסיר אותו כיבוש.
כתב : תמים אבו חיט
