מקבילים ונפגשים – משא ומתן דו ערוצי

מאת : אראל מוריס

לאחרונה חזר לשולחן נושא הסיפוח של יהודה ושומרון. הקולות הקוראים לסיפוח נשמעים בעיקר בקרב גורמי ימין מתנחלי הרואים בסיפוח הגשמה של חזונם ההתיישבותי ומימוש זכות האבות בישראל. מצד שני, מחדל המשילות המתמשך בשטחי יהודה ושומרון שמתבטא בהרס סביבתי הפיך ושאינו הפיך לצד פריעת חוק מסוגים נוספים, מייצר מצב שבו גם אנשים שמעוניינים בשוויון בין יהודים וערבים בישראל בוחנים את הסיפוח כדרך פעולה לגיטימית.

פתרון המדינה האחת, המוצע תחת המיתוג "ריבונות", אינו פתרון בלתי ראוי מבחינה מוסרית כשלעצמו. הצהרת בלפור וכתב המנדט כיוונו למדינה אחת בארץ ישראל כבית לאומי לעם היהודי ולערבים החיים בארץ. ההתנגדות הערבית לעליה יהודית שהחלה עוד בתקופה הטורכית והתגבשות התפישה הלאומית הפלסטינית הובילו לאלימות במרד הערבי ובעקבותיו להצעת החלוקה ע"י ועדת פיל הבריטית ב 1937. אסטרטגיה זו נבחרה מאוחר יותר כהצעה לפתרון ע"י האו"ם ב 1947 כשנוצר כורך קיומי לקליטה מיידית של יהודים פליטי השואה מאירופה. מנהיגי הפלסטינים התנגדו גם לפתרון החלוקה לשתי מדינות לפי מתווה האו"ם.

המצב היום התהפך שכן יהודי העולם החפצים בכך נקלטו ברובם בישראל ופתרון שתי המדינות הפך מקובל על רוב מדינות העולם ועל הההנהגה הפלסטינית כמתווה מדיני שאמור לאפשר דווקא את קליטת הפליטים הפלסטינים שחזרתם לבתיהם נחסמה בתום מלחמת 1948. שנות הממשל האזרחי הישראלי ומפעל ההתנחלות שפעלו יחדיו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, הפכו את פתרון שתי המדינות לקשה לבחינה ויישום במידה כה גדולה שהובילה לכשלונו לאורך שנים.

רבים בקרב הפלסטינים תושבי השטחים שנכבשו ב 1967 דואגים היום לעצם האפשרות שלהם לחיות בשטחי ישראל לנוכח ההקצנה הגוברת בימין הישראלי לאחר ה 7 באוקטובר תחת גורמים בממשלה המנסים להעביר את המלחמה מעזה לשטחי יהודה ושומרון. שיבת הפליטים כיעד אסטרטגי פלסטיני הפכה היום משנית בחשיבותה ורעיון הסיפוח החד צדדי שמוצע על ידי נציגי המתנחלים החזיר לבמה את פתרון המדינה האחת. למול אסטרטגיית האפרטהייד והטרנספר שאליה אנו נגררים ראוי לבחון פתרון הסכמי המתבסס על מדינה אחת ולשקול את המענים שהוא יכול לספק לשלל הבעיות הבלתי פתורות שקיימות בשטחי יהודה ושומרון ובירושלים.

בשביל שנוכל לשקול את פתרון המדינה האחת כפתרון של שלום לסכסוך הארוך והמדמם, הוא חייב להיות מקובל על שני הצדדים. סקרים שהתבצעו בשנים האחרונות מעידים על עליה במספר הצעירים הפלסטינים שמעדיפים את פתרון המדינה האחת שיאפשר להם חיים נורמליים מבחינה ביטחונית וכלכלית וחברתית. שינוי תפישתי זה שעובר לעיתים מתחת לרדאר הישראלי, פותח הזדמנויות חדשות לשיח על חיים משותפים של יהודים ופלסטינים בישראל שאינו בהכרח ממוקד בזכויות לאומיות אלא בזכויות אנושיות ואזרחיות.

לא יהיה זה נכון לפסול על הסף את פתרון שתי המדינות שכן רבים בישראל, בעולם הערבי ובשאר מדינות העולם רואים את פתרון שתי המדינות כפתרון הצודק לבעיה וממשיכים לקדם אותו כערוץ יחיד. מוצעת כאן אסטרטגיית משא ומתן שמכוונת ליצירת שני ערוצי שיח נפרדים ובלתי תלויים להשלמה ישראלית פלסטינית. האחד מתמקד בפתרון שתי מדינות הלאום המוכר והשני מוכוון לפתרון המדינה האחת שכמעט שלא נידון בעבר בין הצדדים ברמה היישומית. מוצע תהליך מובנה המשלב בין שני הערוצים המקבילים. בערוץ האחד המשא ומתן יתקיים בין נציגים ישראלים ופלסטינים התומכים שניהם בפתרון המדינה האחת ומנסחים הסכם במסגרת זו. הערוץ השני של המשא ומתן יתקיים בין נציגים ישראלים ופלסטינים התומכים כולם בפתרון שתי המדינות.

במתווה המוצע, שני התהליכים יתקיימו בו זמנית ובנפרד כאשר בסוף התהליך יגובשו נוסחים של שני הסכמים. עיקרי ההסכמים יובאו בפני הציבור הישראלי והפלסטיני למשאל עם – האחד או האחר. ישנו סיכוי של 50% ששני העמים יבחרו באותו פתרון ו 50% שכל עם יבחר בפתרון אחר. ככל ששני העמים בוחרים באותו פתרון עלינו להתחיל מהמתווה שעליו הוסכם ברוב כפול, תוך התייחסות לרעיונות שעלו במתווה המיעוט כדי לבחון הטמעה יצירתית של נקודות משמעותיות שעלו גם בו במסגרת ההסדר המוסכם והסופי. התוצר הצפוי ישלב בין הפתרונות במסגרת פדרציה של מחוזות שיכולה לשלב גם אלמנטים קונפדרטיביים של גופים ניהולים אוטונומיים לאומיים. במקרה האחר בו הרוב בשני העמים בוחר בפתרונות שונים, מגבשים מודל היברידי אלא שבמקרה זה, נקודת ההתחלה תהיה שני ההסכמים וארבעת צוותי המשא ומתן הישראלים והפלסטינים שהשתתפו בתהליכים יצטרכו למצוא את קו האמצע.

התהליך אינו פשוט או טריוויאלי אך הוא מאפשר ביטוי לאנשים החפצים בהיפרדות לשתי ריבונויות וחוששים ממדינה אחת וגם לאלו המאמינים בריבונות אחת וחוששים משתי מדינות. מתווה זה יפחית את הסיכוי להתפרצויות של אלימות משבשת במהלך השיחות שנובעת לרוב מתוך תחושת הדרה וחוסר אונים של ציבורים שלמים. התהליך צפוי להסתיים במשאל עם ובחירה מוסכמת בדרך משותפת כך שנשמרת להם זכות ההצבעה. גורמי טרור ואפילו גורמי התנגדות פוליטית שבכל זאת יפעלו לסיכול התהליך המשולב ינוטרו ויענשו בתגובה על פגיעתם בשני הצדדים על ידי שימור כפוי של מצב האיבה על חשבון החתירה לפתרון. בחירה בתהליך דו ערוצי יאפשר קודם כל עצירה בתהליך ההסלמה שאליה חותרים בלי דעת תומכי האפרטהייד והטרנספר היהודים ושותפיהם הפונדמנטליסטים המוסלמים. אלו ניזונים מהנחת היסוד האומללה ששלום כלל אינו אפשרי – רק "ניצחון מוחלט", למי שחושב שישנו כזה דבר בעולם השועט לאבדון.

כתב : אראל מוריס