.png)
דיפלומטיה מסוג אחר: נשים בהנהגה הישראלית יכולות להוביל את הדרך לשלום
- Tamim Abu khait
- 14 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
מאת: חנאן אלסאנע ואלה אלון/ ב־Jerusalem Post
מחקרים מראים שכאשר נשים משתתפות במשא ומתן לשלום, הסיכוי להגיע להסכם שיחזיק לפחות 15 שנה עולה ב־35%.
בעולם שסובל ממלחמות הרסניות, לא רק בישראל, היעדר נשים מזירות קבלת ההחלטות, במיוחד במשא ומתן לשלום ובהסדרת סכסוכים, הוא נושא מטריד מאוד.
לפני עשרים וחמש שנה אימצה מועצת הביטחון של האו״ם את ההחלטה ההיסטורית 1325, הקוראת לייצוג נשים מקבוצות מגוונות בקבלת החלטות בנושאי שלום וביטחון, להגנה על נשים מכל סוגי האלימות, ולשילוב נקודת מבט מגדרית בדיונים על שלום וביטחון.
הודות ללחץ המתמשך של ארגוני נשים, ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שאימצו חלקים מההחלטה בחקיקה הלאומית בשנת 2005 (דרישה לייצוג נשים מגוונות בצוותי מדיניות או ועדות).
קולן של נשים מושתק ומודר
בשנת 2014 החליטה הממשלה לגבש תוכנית פעולה לאומית ליישום החלטה 1325. אולם, נכון לשנת 2025, התחייבות זו לא מומשה. להפך, יש אינספור דוגמאות להשתקת קולות נשים והדרתן ממוקדי קבלת החלטות מרכזיים.
לדוגמה, קבינט המלחמה במשבר מול איראן כלל שישה שרים גברים וחבר כנסת אחד (יושב ראש ש״ס), אף שהמלחמה השפיעה באופן חמור על מיליוני נשים. קולותיהן לא נכללו ולא נשקלו בקבלת ההחלטות.
חשוב לזכור שתפקיד מועצת הביטחון של האו״ם הוא לקדם שלום ולהסדיר סכסוכים, והחלטה 1325 נועדה למטרה זו. הוכח כי השתתפות נשים בקבלת החלטות בתחומי שלום וביטחון תורמת תרומה משמעותית להצלחת פתרון סכסוכים.
הסכמי שלום הכוללים נקודת מבט מגדרית נוטים להיות מכלילים וברי־קיימא יותר, שכן הם משקפים את מכלול הצרכים האנושיים של מי שחיים באזורים מוכי סכסוך (כגון גישה לחינוך, לבריאות – כולל בריאות נפשית, ביטחון מפני אלימות מגדרית, ביטחון תזונתי), ולא רק נושאים של הפצת נשק, צעדי ביטחון והפחתת אלימות.
השתתפות נשים מעלה את סיכויי ההצלחה
מחקרים מראים שכאשר נשים משתתפות במשא ומתן לשלום, הסיכוי להגיע להסכם שיחזיק לפחות 15 שנה עולה ב־35%. נשים מביאות מגוון רחב של נקודות מבט, חוויות חיים והבנה עמוקה של צרכים חברתיים מגוונים, שיכולים להוביל לפתרונות חדשניים ומכלילים. הן משמשות לעיתים קרובות כמתווכות בין קבוצות אוכלוסייה שונות, ובונות גשרים של הבנה ושיתוף פעולה.
מחקרים רבים הראו כי גיוון בהנהגה ובקבלת החלטות מניב תוצאות טובות יותר, שכן שילוב מיטב המוחות עם נקודות מבט שונות מגביר יצירתיות ויכולת ליישם פתרונות יעילים. ניתן לראות את השפעת הנשים בדיוני שלום בלתי פורמליים וביוזמות של החברה האזרחית, אך לצערנו אין להן מקום סביב שולחנות קבלת ההחלטות הפורמליים הקובעים את חיינו.
מדינות שסבלו מסכסוכים ממושכים, אלימים ומרים הראו כי נשים יכולות להוביל דיפלומטיה מסוג אחר – כזו שסוללת את הדרך לשינוי מעמיק של סכסוכים מושרשים. בצפון אירלנד, לדוגמה, הנשים שסייעו לסיים את הסכסוך היו המתווכות היחידות שייצגו נשים משני צדי המחלוקת, שברו דיכוטומיות נוקשות ויצרו קרקע משותפת.
בפיליפינים, נשים יזמו פרויקטים קהילתיים של שלום כמו "אזורי שלום" שבהם נאסר השימוש בנשק או הוכרזו הפסקות אש בימי חג. יוזמות אלה אומצו בהמשך ברמה הלאומית והשפיעו על תהליך השלום בכך שהראו שזה אפשרי. בקולומביה, עדויות של נשים על השפעת המלחמה, צרכיהן וחזונן לפתרונות אפשריים הפכו לחלק מרכזי בתהליך השלום, והדגימו את חיוניותה של גישה מכלילה מגדרית.
מה שחסר בישראל
בישראל, לעומת זאת, מקבלי ההחלטות טרם הפנימו את חשיבות יישום החלטה 1325. יותר מ־100 מדינות פיתחו ויישמו תוכניות פעולה לאומיות לנשים, שלום וביטחון, אך ישראל לא, על אף החלטתה הרשמית לעשות זאת בשנת 2014. אפילו "ממשלת השינוי" קצרה־הימים, שהחלה לגבש תוכנית כזו, נסוגה בסופו של דבר מלטפל בסוגיית הליבה של הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
כיום ברור בצורה כואבת: חסר לנו ייצוג נשי בגופי קבלת החלטות ובמשא ומתן לשלום. חסרה לנו עדשה מגדרית וגישת מדיניות ממוקדת־אדם. חסרה לנו הגנה על נשים בישראל, בגדה ובעזה. וחסרה לנו דרישה בינלאומית חזקה לשילוב נשים סביב שולחנות קבלת ההחלטות.
בעימותים ברחבי העולם, הקהילה הבינלאומית מילאה תפקיד מכריע בהבטחת השתתפות נשים במשא ומתן לשלום. מתווכים דרשו זאת מהצדדים ותמכו בארגוני נשים בהגברת קולן במהלך שיחות השלום.
בישראל, לעומת זאת, ההנהגה הפוליטית נותרת מקובעת בעמדה ניצית, הדבקה במלחמה מתמשכת למרות השלכותיה ההרסניות על ישראלים ופלסטינים – על 50 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה ועל האזרחים שם. לפיכך, אף אחד אינו מעז לדרוש שילוב נשים, מתוך מחשבה שמדובר בנושא שולי לעומת "סוגיות הליבה" שעל הפרק. אך ייתכן שדווקא עמידה על ייצוג נשים תוכל לשנות את הדינמיקה כולה.
הניסיון הבינלאומי מראה ששילוב נשים מרקעים מגוונים במאמצי שלום מוביל לפתרונות יצירתיים, מכלילים וברי־קיימא יותר. לאחר 22 חודשי מלחמה ו־25 שנה מאז החלטה 1325, הגיע הזמן להבין שייצוג שוויוני של קולות נשיים מגוונים בדיפלומטיה הוא לא רק הדבר הנכון לעשות – אלא גם מפתח לפריצת המבוי הסתום שבו אנו נמצאים.
הכותבות הן עורכות דין ומנכ״ליות משותפות של עמותת איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי.
לקריאת המאמר מהמקור:
