הפרסומים שלנו

מאת: מוחמד יחיא העיר סח'נין אינה שונה בהרבה משאר הכפרים והערים בחברה הערבית מבחינת העלייה בפשיעה, אך ממנה יוצא ניצוץ של צעקה. תגובה לא מתוכננת של אזרחים מן השורה, לא נבחרים, לא רואים עצמם כמנהיגים, הפכה לסמל למאבק והובילה את העיר לשביתה כללית כאות מחאה. דיר חנא ועראבה השכנות הצטרפו למאבק. הגיעו מים עד נפש ואין עוד מקום לסובלנות כלפי פשיעה ופגיעה בחיי אדם, עסקים וביטחון אישי. זה הזמן לתת כתף למי שהרים את הכפפה להגן על חייו וחיי משפחתו ולשמור על יישובו. אזרחים החשופים לפגיעה א

מאת: ג'יהאן חיידר חסן בחודש דצמבר 2025 משרד האוצר פרסם את התוכנית הכלכלית לשנת 2026, הכוללת בין השאר החזרת מס רכוש שבוטל לפני 25 שנה. מדובר במס על קרקע שלא נוצלה לבנייה - אחד הצעדים המשמעותיים ביותר בתוכנית הכלכלית החדשה שצפוי להשפיע על בע Edit לי קרקעות, יזמים וקבוצות נדל"ן ברחבי הארץ. השם הרשמי של החוק הוא "מס רכוש וקרן פיצויים". החוק הוטל לראשונה בתקופה העותומאנית והמשיך להתקיים גם במנדט הבריטי ובמדינת ישראל. החוק הוסדר בחוק ייעודי ב-1961 וקבע הבחנה בין קרקעות לבין נכסים ב

מאת: ג'יהאן חיידר חסן לאחרונה עלה רעיון שעולה מדי פעם גם בעולם וגם בישראל להוריד את גיל ההצבעה מ-18 ל-17. הרעיון נוגע לשאלות של דמוקרטיה, אזרחות, חינוך ופוליטיקה מעשית. הרעיון נועד בין השאר להרחיב את ההשתתפות הדמוקרטית בכך שהוא מאפשר לצעירים להיות שותפים להחלטות המשפיעות על חייהם בנושאי חינוך, יוקר מחיה, ביטחון, אקלים ותחבורה ציבורית. מדובר בתפיסה שלפיה אזרחות לא מתחילה ביום הולדת 18, אלא מתפתחת יותר מוקדם. הדבר יכול גם לחזק לחינוך לאזרחות בגלל הקשר הישיר בעיקר בישראל בין לי

מאת: תמים אבו חיט המצב הנוכחי: לאחר הלחצים שהפעיל הציבור הערבי בעקבות החרפת הפשיעה, ולאחר השלכות מלחמת עזה על החברה הערבית – רגשית, פוליטית ויום-יומית, דרך פרקטיקות משטרתיות והיחלשות היחסים עם הציבור היהודי – קיימו מרכיבי הרשימה המשותפת שתי ישיבות רשמיות, בנוסף לסדרת פגישות והתייעצויות דו־צדדיות, כדי לדון באפשרות של הקמתה מחדש של הרשימה המשותפת ההיסטורית משנת 2015. הפגישות הובילו להבהרה ולאישוש של עובדה שהייתה קיימת גם קודם: קשה מאוד להקים מחדש את הרשימה המשותפת בהרכבה המקור

מאת: ד"ר וורדה סעדה בעקבות שיחה עם מאמן ספורט מקצועי מאוד, מצאתי את עצמי חושבת מחדש על הקשר בין חינוך, התנהלות אזרחית ודמוקרטיה. מדובר באדם שמתחבר לכל באי המועדון בכבוד רב – ללא אפליה על no בסיס שיוך דתי, לאומי או מגדרי. היומיום שלו מתאפיין בהגינות, בהקשבה וביחס שוויוני. לכן הופתעתי לשמוע את דעותיו הפוליטיות הימניות, שלעיתים נתפסות בעיניי כקיצוניות ושאינן משקפות כלל את התנהלותו בפועל. הרגע הזה המחיש לי פער עמוק שמתקיים בחברה הישראלית: הפער בין חינוך לערכים אזרחיים של כבוד ושו

מאת: מוחמד יחיא האחריות והחובה למנוע את המשך ההידרדרות של השיח הפוליטי בחברה הישראלית, לשלב עימות שאין ממנו חזרה, מוטלות על כולנו. השמירה על זכויות האזרח מוטלת על כל אחד ואחד, לא רק על הממשלה וזרועותיה. כור ההיתוך אינו עובד, אי אפשר לבטל זהויות ותרבויות שונות, אין לכך גם כל צידוק. ניתן לחיות עם הפסיפס הישראלי המגוון והייחודי במדינה דמוקרטית לכל אזרחיה. אין כל מניעה לחינוך סובלני לקבלה הדדית. הדבר ניתן גם מכוח התהליכים הפנים חברתיים והעולמיים. עולם התקשורת, מערכת החינוך, ענפי

מאת: מוחמד יחיא בפסק הזמן בין מלחמות קצרות וארוכות מנסה ראש הממשלה למצוא תמונת ניצחון כנדוניה ליום הבחירות, בכל מחיר, גם במחיר של חיי אדם יקרים. זה המצב. בין ביקור אצל טראמפ לבין מסע בתראבין אלסאנע תוך כדי שגרת מלחמה ופשיעה בחברה הערבית. הכול כשיר, הכול סחיר. העיקר הרייטנג עולה. עוד מנדט, עוד זמן בממשלה. כוחנות זה המסר. זה שם המשחק. זה מה שעובד ומה שמוכר ומה שמנצח. ואיך נצלח את מלחמת ההישרדות בחברה הערבית? ואיך תתמודד המדינה עם ממשלה שטורפת את הקלפים כשאין אופזיציה רצינית? ו

מאת: וורדה סעדה „מי פרענך, פרעה? אמר: לא מצאתי מי שיעצור אותי!“ הפתגם העממי הזה שמשמעותו ( אין רודנות נולדת מעצמה – היא צומחת כשאין מי שיעצור אותה) מסכם אמת פשוטה ומפחידה: מי שמחזיק בכוח ואינו מוצא מי שיעצור אותו, ממשיך במעשיו ללא גבולות, ומשאיר אחריו הרס שאין לו שיעור) מבטא אמת פשוטה ומטרידה: כוח שאינו נתקל בבלמים או בריסון, נוטה להידרדר לעריצות ולהותיר אחריו הרס שאינו ניתן למדידה. כאשר אני מתבוננת במדיניות החוץ של ארצות הברית, האמת הזו מתגלמת לנגד עיניי בבהירות מטרידה. עיר

מאת: ד"ר וורדה סעדה אי-אפשר להבין את מה שעובר על ונצואלה כיום, ואת האופן שבו מוצג ניקולס מדורו בשיח המערבי, מבלי להציב זאת בהקשר הרחב יותר של פוליטיקה עולמית המבוססת על סטנדרטים כפולים. העניין אינו רק בדמותו של מדורו או באופיו של משטרו, אלא במערכת הבינלאומית עצמה: כיצד היא מגדירה לגיטימיות, מי מחזיק בזכות להעניש, ומי פטור מחשבון נפש. ניקולס מדורו איננו מודל דמוקרטי־ליברלי, ואין לפטור את משטרו מאחריות ממשית: דיכוי האופוזיציה, ריכוז סמכויות וכשלים כלכליים חמורים. אולם מאפיינים

מאת: ג'יהאן חיידר חסן המגזר הערבי בישראל, סובל מבעיות רבות ביניהם עוני, אלימות ובעיות דיור. לאור העובדה שיש 10 ח"כים של מפלגות שמייצגות את הערבים בכנסת שזה קצת פחות מ-10% והייצוג המכובד של המגזר במועצות בכל עיר ערבית ומעורבות, היה צפוי שלערבים תהיה כתובת לטיפול בבעיות אלה ונבחרי הציבור שלהם ישיגו לפחות מגמת שיפור בנושאים אלה, בעיקר שבניגוד לרמה הארצית שלמרות שהערבים מהווים 21% מאזרחי ישראל, ייצוגם בכנסת פחות מ-10%, בבחירות למועצות המקומיות יש השתתפות משמעותית של הערבים בבחיר

מאת: ד"ר וורדה סעדה יש רגעים שבהם השאלה הדחופה ביותר איננה מה קורה סביבנו, אלא מה קורה בתוכנו. לא האירועים עצמם הם שמטלטלים, אלא הפער ההולך ומתרחב בין מה שמתרחש במרחב האנושי לבין האופן שבו אנו קולטים אותו, מעכלים אותו, או מדחיקים אותו. המצב האנושי שבו אנו חיים איננו רק מצב של אחרים. הוא מצב נפשי, חברתי ומוסרי שלנו. הוא נוגע לאופן שבו בני אדם לומדים לראות – וללמוד לא לראות; להרגיש – וללמוד להפסיק להרגיש; לדבר – וללמוד לשתוק. סוציולוגים כמו פיטר ברגר ותומס לקמן תיארו כ יצד המצי

מאת: מוחמד יחיא המדינה מתקרבת לשנתה השמונים אך כור ההיתוך לא גיבש זהות ישראלית אחידה. תהליך הליטוש גם הוא לא עובד. שלושה דורות. שני עמים. מדינה אחת יחס שונה ומפלה. בין דמוקרטיה חלקית בנסיגה לבין מאבק ההפיכה המשטרית הטוב במיעוטו יממש נא את כוחו. החברה הערבית, יותר משני מיליון אזרחים ילידי הארץ, והשותפים בחברה היהודית, הם אשר יתרמו את חלקם בשמירה על הדמוקרטיה הלא שלמה במדינה ויצילו את הספינה מטביעה, עד בואה לחוף מבטחים. המסע מ"יהודית דמוקרטית" אל 'כל אזרחיה', הוא מסע מפרך, מפח

מאת: ד״ר וורדה סעדה בישראל אוהבים לדבר על “משבר המוטיבציה לגיוס”, אבל נמנעים מלהודות באמת הפשוטה: זה אינו משבר של הצעירים – זה משבר של המדינה. צעירים וצעירות אינם מפסיקים להתגייס כי הם אדישים או מפונקים, אלא משום שהם חיים בחברה שמבקשת מהם להקריב הכול, אך מתקשה להבטיח שוויון, אחריות ושקיפות בסיסית. שירות החובה הפך עם השנים מכלי של סולידריות אזרחית למנגנון של אי־שוויון עמוק. יש מי שנדרשים לשלם בגופם ובנפשם, ויש מי שמקבלים פטור כמעט אוטומטי. יש מי שהשירות פותח להם דלתות, ויש מי

מאת: תמים אבו חיט הלך לעולמו אתמול בכפר בענה שבגליל האמן, השחקן, הבמאי והפוליטיקאי מוחמד בכרי, לאחר מחלת לב שהכניעה אותו — למרות שמכונת הדיכוי וההפליה הישראלית הרשמית לא הצליחה להכניעו. אלה שביקשו שאומנותו לא תפיץ את האמת הכואבת והמרה רדפו אותו, ורדפו אחד מסרטיו במשך כ־20 שנה עד שאסרו אותו, תוך רמיסה בוטה של עקרונות הדמוקרטיה, חופש הביטוי וקדושת האומנות המספרת את האמת. בכרי החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון חיפה. בשנת 1984 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "ביום בהיר רואים את דמשק" שבי

מאת: ד"ר וורדה סעדה הערה: זהו מאמר תגובה למאמר האחרון של לזימי בעמוד הפייסבוק שלה. לינק למאמר המקור: https://www.citizens.org.il/he/post/on-jewish-arab-partnership-in-the-next-coalition במאמרה מציגה לזימי עמדה מוסרית חשובה: לא להיגרר למכונת הרעל, אלא להציע אלטרנטיבה ערכית, זקופה ומלאת תקווה. הבחירה להתמקד בחיים עצמם – של כלל הקבוצות החיות כאן – מחזקת את ההבנה שהמאבק איננו טקטי או תקשורתי, אלא מאבק על דמותה של החברה. הציטוט מדברי הרצל אינו קישוט רטורי, אלא מהווה עוגן רעיוני

מאת: ד"ר וורדה סעדה על אזרחות, זהות, והקו שבו הדמוקרטיה הישראלית נבחנת השיח הציבורי בישראל נוטה להציג הדרה של נבחרי ציבור ערבים כעמדה ביטחונית, ערכית או אידאולוגית. בפועל, מדובר בשאלה עמוקה הרבה יותר: האם הדמוקרטיה בישראל מבוססת על אזרחות שווה – או על זהות אתנית מועדפת. הדרישה של חלק מנבחרי הציבור שלפיה רק מי שמגדיר את עצמו כ"ציוני" יכול להיות שותף לממשלה מציבה תנאי זהותי לשותפות פוליטית. תנאי כזה אינו קיים בדמוקרטיות אזרחיות אמיתיות. בדמוקרטיה, אזרחות – ולא אמונה, דת או זהו

אנו במפלגת כל אזרחיה דוגלים בעקרונות של שותפות יהודית ערבית ושוויון מלא בין כל אזרחי המדינה. אנו מברכים על כל עמדה כזאת וקריאה כזאת שתבוא מכל גורם פוליטי או אזרחי בארץ, שתתרום למאבק הזה. ועל כן, הפוסט הזה של ח"כ נעמה לזימי שהתפרסם בדף שלה ביפייסבוק נותן את תרומתו.. מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ נעמה לזימי : רואה את השיח הער על שותפות יהודית ערבית בקואליציה הבאה והמומה מרדידות השיח והיעדר הענייניות בכלל ובצד שלנו. זאת לא סוגיה "אסטרטגית", זאת סוגיה לאומית, חברתית וישראלית - איך

מאת: מוחמד יחיא מי יבטיח שתהיה ועדה אובייקטיבית מקצועית כאשר הנחקרים בוחרים את החוקרים שיחקרו אותם? המחלוקת בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת ארועי ( 7 ) באוקטובר מעוררת שיח פוליטי ודיון משפטי מבית היוצר של ממשלת המהפכה המשטרית שלא פוסחת על אף מוקש חוקתי ללבות את אש ההפיכה המשטרית, ממלכתית או ממשלתית, במקומה של חקירה עניינית. זו שבירת מוסכמות לא מפתיעה מצד הממשלה והעומד בראשה. נהוג ומוסכם שוועדה ציבורית תוקם מכוח חוק ועדות חקירה, בהחלטה של ממשלת ישראל או בהחלטה של הוועדה לעניי

מא: ד"ר וורדה סעדה על המתח ההכרחי בין עשייה תנועתית מלמטה לבין מנהיגות שמעזה לפעול מלמעלה בחברות שסועות, פצועות מטראומה ומפחד — שינוי איננו תהליך טבעי. הוא לא קורה “כשמבשיל הזמן”, ולא נולד מרצון טוב בלבד. הוא תוצאה של מפגש דינמי ולעיתים גם טעון בין שני כוחות: תנועה אזרחית מלמטה, ומנהיגות פוליטית מלמעלה. כאשר אחד מהם חסר — השינוי נתקע. כאשר שניהם נפגשים — גם הבלתי-אפשרי הופך לאפשרי. החברה הישראלית היא דוגמה חדה לכך. היא מתקיימת על רצף של אלימות, זיכרון קולקטיבי של איום, והעדפ

מאת: ד"ר וורדה סעדה יש קבוצה גדולה בארץ שממשיכה לדבר בשם מתינות, אחריות ואהבת המדינה — אבל מתעקשת לא להביט במה שמתרחש בה בפועל. קבוצה שמצהירה על דמוקרטיה, אך מתקשה לומר בקול ברור אמת בסיסית: מדינה שאינה שייכת לכל אזרחיה, ושאינה רואה את כל בני האדם החיים תחת שליטתה, אינה דמוקרטיה מהותית.   בזמן שהחברה הערבית בישראל מתמודדת עם אלימות משתוללת, הפקרת חיים, קריסת מערכות אכיפה ושיטור סלקטיבי —  מדברים על “מורכבות”. כשבתים נהרסים, תשתיות מוזנחות, והזכויות הבסיסיות נשללות בשם תכנון,