הפער העצום בין הייצוג של המגזר הערבי בפוליטיקה הארצית והמקומית לבין ההישגים בפועל של נבחרי ציבור ערבים

מאת: ג'יהאן חיידר חסן המגזר הערבי בישראל, סובל מבעיות רבות ביניהם עוני, אלימות ובעיות דיור. לאור העובדה שיש 10 ח"כים של מפלגות שמייצגות את הערבים בכנסת שזה קצת פחות מ-10% והייצוג המכובד של המגזר במועצות בכל עיר ערבית ומעורבות, היה צפוי שלערבים תהיה כתובת לטיפול בבעיות אלה ונבחרי הציבור שלהם ישיגו לפחות מגמת שיפור בנושאים אלה, בעיקר שבניגוד לרמה הארצית שלמרות שהערבים מהווים 21% מאזרחי ישראל, ייצוגם בכנסת פחות מ-10%, בבחירות למועצות המקומיות יש השתתפות משמעותית של הערבים בבחירות המקומיות וייצוג ערבים מכובד גם במועצות וגם בקואליציות של המועצות. שלא לדבר על ערים ערביות שבהן למעשה כל הנציגים ערבים והיו אמורים לטפל בנושא, שכן בעיות העוני קשות ביותר בפריפריה מאשר במרכז.

כאמור חברי הכנסת הערבים וחברי המועצה הערבים לא הצליחו לתרגם את משקלם הפוליטי לתוצאות מוחשיות בבעיות של המגזר הערבי בתחמי אלימות, דיור ועוני. בנושא האלימות למרות המחאות הרבות נגד אי טיפול של המדינה בבעיות האלימות של המגזר והפקרת הציבור לעבריינים, הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית היא ברמות חסרות תקדים. מכיוון שהמשטרה לא מטפלת בפשע המאורגן, אז נבחרי הציבור הערבים נכשלו בהפעלת לחץ על המשרד לביטחון לאומי, על המשטרה, אלא הפילו את האחריות על אדישות והתעלמות של רשויות המדינה היהודית והתנערו מאחריות כלשהי וחיפוש פתרונות לנושא.

כמו כן, רוב המשפחות הערביות נמצאות מתחת לקו העוני. בשביל להשיג תקציבים אפשר לעשות עסקאות פוליטיות גם מהאופוזיציה, לכן פה הטענה שהמדינה היהודית פוסלת את הערבים כשותפים לקואליציה, אינה תירוץ שחברי הכנסת הערבים לא יוכלו להיאבק על תוכנית כלכלית של העדפה מתקנת בחלוקת תקציבים לשיפור המצב הכלכלי במגזר הערבי. ביישובים הערבים זה מתבטא גם בתשתיות לקויות ותחבורה ציבורית שלא עונה על הצרכים של האוכלוסייה. חברי הכנסת הערבים וראשי העיר הערבים גם לא דאגו להביא אזורי תעשייה גדולים ליישובים הערבים, מה שהיה מוריד במיוחד את האבטחה ומסדר מקומות עבודה בעיקר לצעירים.

בתחום הדיור המצב הוא על הפנים, שכן המדינה לא נותנת אישורי בנייה לערבים והורסת בתים שנבנו ללא אישור וכדי להימנע מהשקעה בבתים שיהרסו, המשפחות הצעירות נאלצות להרחיב את בתי ההורים וכך בכפרים הערביים הכול מחובר לבית אחד כי אין אישור לבניית בתים נוספים ומעבר לצפיפות של הבית, זה יוצר בעיות חנייה שכן הרבה דירות או/ו מקומות עבודה זקוקים למקום חניה למכוניות ליד אותו בית ונאלצים או להצטופף בחניה או לחנות רחוק וללכת ברגל עד לבית או למקום העבודה. זאת אחת הבעיות הכואבות ביותר של המגזר הערבי והיו צפוי שחברי הכנסת הערבים לא יסתפקו מלהגיע להפגנות נגד הריסת בתים, אלא יפעילו את כוחם ומשקלם כדי למנוע את ההרס בין אם באישור הבנייה בדיעבד ובין אם בהשגת אישורים לבנייה מלכתחילה. במציאות חברי הכנסת הערבים לא מצליחים לעצור את פעולות ההריסה ומעבר לצפיפות שנוצרת, גם משפחות שלמות נשארות ללא קורת גג. מצב זה יוצר משבר אמון בין האזרח שרואה את ביתו נהרס לבית נציגו בפרלמנט שמסתפק בגינויים ואפילו בהגעה בהפגנה  נגד ההרס.

במישור המדיני והבינלאומי בנוגע למלחמות בולטת במיוחד הסתירה בין תפקידם של חברי הכנסת הערבים כפלסטינים לבין תפקידם כחברים בפרלמנט של המדינה שמנהלת את אותן מלחמות. לחברי הכנסת הערבים השפעה מוגבלת על החלטות מלחמה כי הן מתקבלות על ידי קבינט ממשלתי והערבים תמיד באופוזיציה ואינם חלק מהממשלה והקבינט הביטחוני. לכן ההתנגדות של חברי הכנסת למלחמות נתפסת כ"סמלית" בלבד ללא שום משקל משפטי שיכול לעצור את המלחמות. כמו כן, הם מואשמים על ידי היהודים שהם מזניחים את הבעיות שלהם שתוארו לעיל כדי לנהל את מאבקם של אחיהם מעבר לגבול, ומשמש צידוק בעיני היהודים לאפליות שכן הם "גייס חמישי" שתומך באויב וגם מצד שני להצדיק את ההדרה של חברי הכנסת הערבים מקבלת ההחלטות שכן במקום לדאוג לבוחריהם ערביי ישראל, לטענת היהודים, בעיקר מהימין הם מעדיפים לדאוג לערבים שאינם אזרחי ישראל של ערבי הגדה המערבית ועזה ולכן בממשלה הם לא ייצגו את האינטרסים של אזרחי ישראל אלא של אויבי ישראל ברשות ובעזה.

בעקבות העלאת אחוז החסימה שייתכן ונעשה מלכתחילה כדי להחליש עוד יותר את כוחם הפוליטי של הערבים בתקווה שלא יהיו להם בכלל נציגים בכנסת. ארבעת המפלגות הערביות התאחדו לרשימה משותפת אחת. כבר בפעם הראשונה שרצו כרשימה משותפת הם השיגו יותר כוח פוליטי שכן כוחם הפוליטי עלה מ-11 מנדטים סכום כל המפלגות ל-13 מנדטים לרשימה משותפת. בשיא המשבר הפוליטי של שלוש מערכות בחירות ברצף באחת ממערכות הבחירות הרשימה המשותפת השיגה 16 מנדטים שיא של כל הזמנים למגזר הערבי. אבל לאחר מכן, מנסור עבאס הגיע למסקנה שכדי להגיע להישגים בתחום האזרחי של עוני, אלימות והריסת בתים עליהם לוותר לחלוטין על המאבק למען אחיהם ונגד המלחמות ולהציע את הקולות גם לימין וגם לשמאל בתמורה להקצאת תקציבים לבעיות המגזר כפי שנהגו בחרדים בסוף המאה הקודמת. עמדה זו הייתה מנוגדת לדעת שאר המפלגות והביאו לפיצול מחודש ששוב הוריד את סכום המנדטים של שתי הרשימות ל-10 מנדטים. לאחר קדנציה אחת בה מנסור עבאס היה בקואליציה ואכן שיפר את הטיפול בבעיית האלימות ושאר הרשימות היו באופוזיציה. קואליציה זו כללה מפלגות מכל גווני הקשת הפוליטי גם את ימינה ותקווה חדשה מימין וגם העבודה ומר"צ משמאל, ושיתוף הפעולה של מפלגות השמאל עם מפלגות הימין שפוסלות על הסף את פתרון המדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל, הביאה את מפלגת בל"ד לחשוב שגם תמיכה טכנית בשמאל נגד הימין היא לא הדרך שלהם, והם לא מוכנים לשתף פעולה עם אף מפלגה ציונית שתומכת במדינה יהודית.  זאת לעומת העמדה של חד"ש ותע"ל לפיה השמאל הוא הרע במיעוטו וראש הממשלה נתניהו הוא הגרוע ביותר שיכול להיות למגזר הביאה לפיצול נוסף ואז למרות אחוז החסימה הגבוהה שלא ירד, הערבים רצו שוב בשלוש רשימות שאחת מהן לא עברה את אחוז החסימה ואמנם מספר חברי הכנסת נשאר 10, אבל קולות של 3 מנדטים של הערבים הלכו לפח כי לא עברו את אחוז החסימה. כך צפוי לקרות בכל סקר שהערבים בשתי הרשימות המיוצגות בכנסת משיגים כל אחת 5 מנדטים ובל"ד לא עוברת את אחוז החסימה בכל סקר ו-2 מנדטים נזרקים לפח.

כך הפיצול המפלגות הערביות: רע"ם, חד"ש, תע"ל ובל"ד שהוא הפיצול בין זרמים כמו רע"מ של מנסור עבאס שקוראת להשפעה מבפנים בקואליציה לבין זרמים שקוראים ללאומיות פלסטינית ולהחרמת הממסד הציוני. הפיצול בין המפלגות פירק גם את כוח ההצבעה והפך את ההתנהלות מול סוגיות עולמיות לכאלה שבהן אין למפלגות הערביות אסטרטגיה משותפת. הדבר מקשה גם על אסטרטגיה משותפת בתחום האזרחי ולהבטחת כל 10 המנדטים שיש לטובת המגזר.

הערה: החומרים המתפרסמים במדור המאמרים מבטאים את דעת הכותב/ת ואינם בהכרח משקפים את דעתו או עמדתו של האתר או של המפלגה.