מפלגה יהודית-ערבית היא ערעור הסדר הקיים

מאת" ד"ר בשיר כרכבי

ביום שישי 23.1.2026 התפרסמה בעיתון "הארץ" מודעה הקוראת להקמת מפלגה יהודית-ערבית. על המודעה חתמו מאות יהודים וערבים, ובהם גם כותב שורות אלה. כבר בשעות הראשונות לאחר הפרסום נשמעו ביקורות על תוכן המודעה, חלקן אף נרגזות. לפני שאתייחס לביקורת שעלתה, אנסה להציג את הרציונל העומד בבסיס היוזמה.

>> הרשימה המשותפת יכולה להוביל חינוך ראוי לישראל

נולדתי וגדלתי בבית קומוניסטי, וספגתי שם חלק ניכר מתפיסת עולמי. ברוב חיי הבוגרים פעילותי הפוליטית נעשתה במסגרת החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון – חד"ש. למפלגה זו, ובעיקר לחלק גדול מהחברים הפעילים בה, אני חש רגשי חיבה וחברות.

עם זאת, לאורך השנים נתקלתי במגבלותיה של חד"ש, בעיקר בכל הנוגע לפעילותה בקרב הציבור היהודי. מאז פילוג המפלגה הקומוניסטית ב-1965, ולאורך כל מערכות הבחירות, לא הצליחה חד"ש לגייס יותר מאלפים ספורים של מצביעים יהודים. כבר ב-1977 הכירה המפלגה הקומוניסטית עצמה במגבלה זו ויזמה את הקמת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון – חד"ש – יחד עם "הפנתרים השחורים" ואישים עצמאיים.

ניסיון זה להרחיב את פעילותה של חד"ש לא הוכתר בהצלחה, ואולם ההבנה כי נדרשת יוזמה פוליטית החורגת מהממסגרות הקיימות נותרה בעינה. עם הקמת הברית הלאומית הדמוקרטית – בל"ד – הלכה ונוצרה תחרות בין חד"ש ובל"ד על הקול הערבי. מטבע הדברים, תחרות זו שינתה עם השנים את הפרקטיקה של חד"ש: את השיח, את אוצר המילים ואת אופן הפנייה לקהלים – גם אם לא את עקרונות היסוד.

קיימות בעיות נוספות במפלגות המייצגות את הציבור הערבי. המבנה המסורתי, ובעיקר הגברי, לצד מיעוט צעירים בהנהגה, מרחיק חלקים נרחבים בציבור הערבי. יש לשאול: מדוע רק 40% מהנשים ורק 25% מבני 18 עד 24 בחברה הערבית יוצאים להצביע? לכן אנחנו צריכים לשאול איך אנחנו יכולים לשדר מסר מלהיב של תקווה שיגרום לציבור הערבי לצאת בהמוניו לקלפיות, ואיזה דמיון פוליטי עשוי לאפשר זאת.

יש מי שפועלים בזירה פוליטית כדי לבטא זעם ומחאה, ויש מי שמבקשים גם לארגן את הציבור הערבי למאבק על זכויותיו מול ממסד ההולך והופך אלים וגזעני יותר. כל המטרות האלה לגיטימיות וראויות. אנחנו, החתומים על המודעה, שואפים לחולל שינוי בחברה הישראלית, להחליף את תפיסת העליונות היהודית בתפיסה של שוויון בין יהודים לערבים; לקדם מדיניות של צדק חברתי במקום המדיניות הנאו-ליברלית השלטת; וכמובן, להסיט את החברה הישראלית לעבר כינון שלום עם העם הפלסטיני ועם המרחב הגדול המקיף את הארץ הזו, במקום המשך הכיבוש, אירועי בלהות כמו 7 באוקטובר ומלחמת ההשמדה והגירוש שבאה בעקבותיו.

ש שיטענו, מתוך ייאוש, כי מדובר ביעדים בלתי ניתנים להשגה. התשובה על טענה זו היא שאכן המשימה קשה והדרך ארוכה, אך אין לנו ברירה אלא לצעוד בה. כדי שלמאמץ זה יהיה סיכוי, עלינו לפעול בקרב כלל הציבור, הערבי והיהודי כאחד, תוך התחשבות ברגישויות, בחרדות ובתקוות של שני העמים. עלינו לשאול את עצמנו מהי החלופה ליום שבו תתעורר החברה הישראלית מהסיוט הכהניסטי: מי יתווה את הכיוון? האם שוב יהיו אלה בני גנץ, יאיר לפיד וממשיכי דרכם? זהו המקום וזהו הזמן שבהם אנחנו חייבים להיות ולפעול.

הביקורות על המודעה הקוראת להקמת מפלגה יהודית-ערבית נחלקו לכמה סוגים. טיעון אחד, ראוי בהחלט, הוא שכבר קיימת מפלגה כזו: חד"ש היא מפלגה ורשימה יהודית-ערבית. נכון, לחד"ש – בזכות המרכיב הדומיננטי שבה, המפלגה הקומוניסטית – אידיאולוגיה אינטרנציונליסטית, וברשימתה נכללים ערבים ויהודים. אולם בפועל חד"ש ויתרה על גיוס המונים ברחוב היהודי; השיח שלה מכוון בעיקר לציבור הערבי, ולעיתים הוא נעדר רגישות כלפי הציבור היהודי באופן המונע פנייה רחבה אליו.

סוג אחר של ביקורת, שנשמע גם מעל במה זו, טוען כי כל עוד אנחנו חיים במציאות של אפרטהייד וג'נוסייד, מפלגה יהודית-ערבית אינה אלא שעתוק של יחסי הכוחות הקיימים. לפי גישה זו, מה שנדרש הוא קבלת ההנהגה הפלסטינית במפלגות הקיימות, תוך ויתור יהודי "זמני" על ההובלה.

ואולם נשאלת השאלה: מי יפעל כדי לשנות את המציאות הנוכחית? האם נוכל לסמוך על טראמפ או על "העולם" שיעשו זאת? נראה שהשאלה מי ישנה את המציאות מעסיקה פחות את תומכי הגישה הזו, וכיוון שאינם עוסקים בה, הרי שבפועל הם תורמים להנצחת המציאות הקיימת.

אנחנו טוענים כי הובלה משותפת, ערבית-יהודית, היא עצמה ערעור על הסדר הקיים שאותו אנחנו מבקשים לזעזע ולשנות. בהקשר זה ראוי גם לתהות: מדוע בארגוני חברה אזרחית – כגון "סיכוי", "יד ביד", "יוזמות אברהם" ואחרים, שותפות יהודית-ערבית בהובלה נחשבת חיונית, ואילו במפלגה יהודית-ערבית היא פסולה?

לבסוף, לא מעט ביקורות זעמו על הכוונה "לשרוף קולות" ולחבל במאמץ להפלת ממשלת נתניהו. אפשר להבין את הדאגה, בייחוד אחרי בחירות נובמבר 2022, שבהן חסרו למרצ ולבל"ד כמה אלפי קולות כדי לעבור את אחוז החסימה – מה שמנע את כניסתם של שמונה ח"כים שיכלו לשנות את כל התמונה הפוליטית.

ואולם, על אף שהמפלגה שקראנו להקמתה טרם קמה, יוזמיה – גדיר האני ומעוז ינון – פרסמו הודעה המברכת על ההסכמה להקמתה מחדש של הרשימה המשותפת, במטרה להגביר את המאמצים להחלפת ממשלת נתניהו והכהניסטים. "מבחינתנו ברור לגמרי שיש לנהוג באחריות ולא לעשות צעדים שיסכנו את התוצאה הזו", כתבו, ורמזו כי לא ירוצו לכנסת אם הרשימה המשותפת אכן תקום. יצירת בית פוליטי משותף ליהודים וערבים, וליהודיות וערביות, היא משימה לטווח ארוך ולא ריצה למרחקים קצרים.