על מנהיגי מרצ, שבויי יאיר גולן, להתקומם, להשתחרר ולהקים ברית יהודית-ערבית שמאלנית אמיתית

מאת: תמים אבו חיט

נאום הגימיקים הטיפשי באולם הריק באו"ם והרמקולים ברחובות המוות בעזה לא צריך לעניין אותנו יותר מהקטסטרופה שמתחוללת במחנה השמאל הישראלי שהפך להיות מגרש של עשבים שוטים במקום מחנה לוחם.

קראתי אתמול את מאמרם של דדי צוקר וחיים אורון ב"הארץ". דדי וג'ומס הם שני לוחמי השמאל הישראלי שנשארו, כנראה, לבד אחרי שמפקירי מרצ לא מצאו להם את האומץ לעמוד מול הדהירה לימין של יאיר גולן. אפילו אבי שקד, מהעבודה, היה יותר אמיץ וחבט ביאיר גולן שיש לו אג'נדה לקבור את השמאל הישראלי ועקרונותיו.

במאמרם הם שמים על השולחן את האמת ששאר ראשי מרצ ( בלי לנקוט בשמות) מתעלמים עדיין מהם ונשארים לצידו של יאיר גולן עם הבעת התמרמרות בלבד. יש כאלה מחברי שמשתמשים במילה "בגידה" בשמאל, אבל אני לא רציתי להשתמש בה כי יש לי עדיין את התקווה שהם יתעוררו ויעשו מעשה במקום הגמגומים בשיחות טלפון או בהודעות וואטסאפ'.

במאמרם הם מדברים על תמיכת מדינות העולם באו"ם בהקמת מדינה פלסטינית, ומזכירים למי ששכח שמדינת ישראל קמה על בסיס החלטת האו"ם שהחליט באותו זמן על הקמת מדינה פלסטינית כתנאי לסיום הסכסוך. הם תוהים:

-"האם בכל חבורת המנהיגים הישראלים לא יימצא אפילו אחד שיתמוך בצעד זה, שהוא בלתי נמנע וצודק? אפילו לא גולן?".

-"בפועל גולן נטמע בשאר הקשת הפוליטית הישראלית שמתברר שאין בה גוונים"; בעניין המדינה הפלסטינית כולם אומרים "לא".

-"כל כך מאכזב ה"לא" הזה ממי שנתפס, בצדק, כאדם שפוי וליבו שווים. יו"ר הדמוקרטים עשה אגודה אחת עם הקונצנזוס שמתעקש לא להביט לכיבוש בעיניים".

סוף ציטוטים.

הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל היא התנאי ההכרחי לשלום בר קיימא במזרח התיכון כולו, כולל לבנון, סוריה, סעודיה, ואפילו אירן ועירק. מדינה פלסטינית עצמאית לא יכולה להיות בלי הרשות הפלסטינית שהיא שליחתו של אש"ף, הנציג בלעדי של העם הפלסטיני שחמאס הוא לא לחלק ממנו ואף נלחם בו . יש לדבר בגובה העיניים- אין ברירה אחרת.

לא יהיה לישראל בטחון ושקט בלי פיוס עם העם הפלסטיני, שחרורו מהכיבוש וקבלת עצמאותו המדינית. מלחמות לא יביאו ביטחון אם לא יסתיימו בהסכם שלום.

ישראל לא יכולה לחיות לעד במלחמות ומוות של צעיריה וצעירי שכנותיה.

הפיוס חייב להיות גם בתוך החברה הישראלית, לא רק בין ימין ושמאל אלא גם בין יהודים וערבים. החברה הערבית בישראל מרגישה פחד ואיום, והיא מרגישה שהשמאל- הציוני והלא הציוני- נוטש אותה לזאבים של הימין המשיחי. זאת המציאות למי שלא רואה עדיין!

אין ספק שתחילת היציאה מצרותיו של השמאל הישראלי אינה נעוצה בניסיון "לתקן" את יאיר גולן, אלא בהיפרדות ממנו ובהקמת ברית חדשה שתשמור על העקרונות ההיסטוריים והאותנטיים של השמאל הישראלי המסורתי — במאבק למען שלום, שוויון ושותפות יהודית-ערבית, ובנסיבות הנוכחיות: הגנה על הדמוקרטיה וחיזוקה.

מקומו הטבעי של השמאל הישראלי הוא בברית עם החברה הערבית — לא עם "המרכז" בגוון ימין

ולבסוף:

החברים היקרים , זהבה גלאון ומוסי רז - מוזמנים לפעול, זאת אחריותכם ההיסטורית !