פיזור אירועים במזרח ירושלים: פגיעה בתרבות ובקהילה

מאת: וורדה סעדה

בימים האחרונים פיזרה משטרת ישראל הצגת ילדים בתיאטרון אלחכאוותי במזרח ירושלים, תוך ציון כי "5 דקות אין פה אף אחד!". המשטרה נמנעה מהסבר פרטני מעבר להצהרה כללית: "משטרת ישראל פועלת לפי החוק". מדובר באירוע לא יוצא דופן – בשנים האחרונות נרשמו פיזורים של טורנירי כדורגל, מסיבות עיתונאים, פסטיבלי ליצנים ואירועים ליום האשה.

השלכות על הילדים והקהילה:

פיזור אירועים תרבותיים פוגע במיוחד בילדים ובנוער, שמאבדים הזדמנויות ללמוד, להיחשף לאמנות ולחוות תחושת קהילה. האירועים הללו מהווים גם מרחב מפגש ותמיכה קהילתית; ביטולם יוצר תחושת ניכור ופוגע בתחושת הביטחון של התושבים. בכך נוצרת תחושת הגבלת חופש במרחב הציבורי, המשדרת מסר שהקהילה אינה רשאית לפעול באופן חופשי, גם כאשר מדובר באירועים בלתי-פוליטיים.

השוואה למשטרים סמכותניים בהיסטוריה:

פיזור אירועים תרבותיים אינו תופעה ייחודית לירושלים בלבד. גם משטרים סמכותניים ומדינות טוטליטריות פעלו בצורה דומה:

גרמניה הנאצית: ביטלו הצגות וספרים שנחשבו "לא-גרמניים", והגבילו את חיי התרבות לפי אידיאולוגיה רשמית.

ברית המועצות תחת סטלין: הצגות ואירועים מוסיקליים הוסרו אם לא עמדו בקו המפלגה, ואמנים שהעזו לחרוג סבלו מעונשים חמורים.

סין – מהפכת התרבות: סגירת תיאטראות והגבלת פעולות תרבות "בורגניות", תוך שלילת הזדמנויות לילדים ונוער.

ספרד תחת פרנקו: צנזורה על ספרות והצגות, ומניעת אירועים ציבוריים שלא תאמו את המדיניות הרודנית.

קווי הדמיון ברורים: פיזור אירועים "חפים מפשע", שליטה על המרחב הציבורי ופגיעה בתחושת השייכות והחופש של הקהילה המקומית. ההבדל הוא שהאירועים במזרח ירושלים אינם אידיאולוגיים במובהק, אך ההשפעה על התרבות והחברה דומה – תחושת הגבלת חופש במרחב הציבורי והפחתת הזדמנויות לפיתוח אישי וקהילתי.

סיכום:

פיזור אירועים תרבותיים במזרח ירושלים הוא לא רק ביטול רגעי של פעילות – מדובר בפגיעה בתרבות, בילדים, ובקהילה המקומית. דפוס זה משקף מגבלות על המרחב הציבורי, ומעלה חשש לתחושת ניכור והגבלת חופש, תוצאה שמוכרת גם מהיסטוריה של משטרים סמכותניים בעולם, תוצאה ידועה וצפויה המוכרת מההיסטוריה של משטרים אפלים.