20 אלף ילדים בלי מסגרת – זו לא תקלה, זו מדיניות

העובדה שכ־20 אלף תלמידות ותלמידים בדואים בנגב עלולים להישאר ללא מסגרת חינוכית איננה כשל טכני או עיכוב תקציבי מקרי. זהו ביטוי חריף למדיניות מתמשכת של אפליה אזרחית והדרה קהילתית.

כאשר משרד החינוך מתקצב רק חלק מהסכום הדרוש – עד דצמבר בלבד – ומשאיר רשויות מקומיות מול שוקת שבורה, המסר ברור: יש אזרחים שזכויותיהם מותנות, זמניות, ונתונות למשא ומתן. כך לא נראית אזרחות שווה.

הכפרים הלא-מוכרים בנגב אינם “בעיה”, והאזרחים הבדואים אינם נתינים. הם אזרחי המדינה, הזכאים לחינוך רציף, מלא ומכבד – בדיוק כמו כל ילד וילדה במדינה. חוסר התקצוב, לצד הריסות בתים, פינויי כפרים ויחס אלים מצד הרשויות, מייצרים מציאות של אזרחות מדרגית – מציאות שאינה מתיישבת עם דמוקרטיה.

מפלגת כל אזרחיה דורשת מממשלת ישראל וממשרד החינוך אחריות מלאה: תקצוב מיידי, יציב וארוך טווח למערכת החינוך בכפרים הבדואים, והפסקת מדיניות ההזנחה והענישה הקולקטיבית.

מדינה שמפקירה את חינוך ילדיה – מפקירה את עתידה.

ד"ר וורדה סעדה, יו"ר מפלגת כל אזרחיה