בין מלחמה להרתעה: איך עשוי להסתיים עימות עם איראן — ומה זה אומר לנו כחברה!

מאת: ד"ר וורדה סעדה

האפשרות של מלחמה מול איראן אינה רק סוגיה ביטחונית. היא נוגעת בשאלה עמוקה יותר: איזה סוג של מדינה אנחנו מבקשות להיות, ואיזה עתיד אנו רוצות לילדינו — עתיד של ניהול סכסוך מתמיד או של חתירה אמיצה להסדרה.

כאשר בוחנים את האפשרויות לסיום עימות עם איראן, חשוב להבין שלא מדובר במשחק שחמט מופשט בין צבאות, אלא בהתנגשות אינטרסים של הנהגות פוליטיות — שלעתים אינן זהות לאינטרס של האזרחים.

אינטרסים פוליטיים מול אינטרס אזרחי

בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו רואה בגרעין האיראני איום אסטרטגי מרכזי. תפיסה זו מלווה את מדיניותו שנים ארוכות. עבורו, הפגנת תקיפות עשויה להיתפס כהכרח ביטחוני — אך גם ואולי בעיקר, כמהלך שמחזק תדמית מנהיגותית בעיתות משבר.

בארצות הברית, גם כאשר נשיאים, כמו דונלד טראמפ, מבקשים לשדר כוח והרתעה, הם פועלים תחת מגבלה ברורה: הציבור האמריקאי עייף ממלחמות ממושכות במזרח התיכון. עלויות כלכליות, מחירי אנרגיה ולחץ פוליטי פנימי מציבים גבול להסלמה.

באיראן, מוקד ההכרעה מצוי בידי המנהיג העליון עלי ח׳אמנאי/ או מחליפו. המשטר האיראני מבקש לשמר את יציבותו הפנימית ואת מעמדו האזורי. תגובה חלשה מדי עלולה להתפרש כחולשה; תגובה חריפה מדי עלולה לסכן את עצם קיומו.

כל צד פועל מתוך חישוב כוח — אך האזרחים הם אלה שנושאים במחיר.

תרחישי סיום אפשריים

1. הסלמה מוגבלת וחזרה להרתעה

חילופי מהלומות מוגבלים, תיווך שקט (לרוב דרך מדינות אזוריות), וחזרה למצב של הרתעה מתוחה. זה אינו שלום — אלא דחיית הסיבוב הבא.

2. הסדרה מדינית מחודשת

חזרה להסכם דומה ל־JCPOA משנת 2015, הכוללת פיקוח על תוכנית הגרעין בתמורה להקלות בסנקציות. מחייב הכרה הדדית כי כוח צבאי אינו פתרון ארוך טווח.

3. הידרדרות אזורית רחבה

מעורבות של שלוחות אזוריות, פגיעה בתשתיות אזרחיות ועלייה במחירי האנרגיה. מלחמות כאלה אינן מסתיימות בבהירות מוסרית — אלא בשחיקה אנושית. 4. שינוי משטר ניסיון להפלת המשטר האיראני עלול להוביל כאוס אזורי, כפי שהמחיש ניסיון עיראק לאחר 2003.

השאלה הערכית: ביטחון דרך כוח בלבד?

ביטחון אינו רק מניעת איום; הוא גם יצירת אופק. כאשר חברה חיה שנים תחת תחושת מצור, היא עלולה לאבד את היכולת לדמיין אלטרנטיבה. אך היעדר דמיון מדיני אינו גזירת גורל — הוא תוצאה של בחירות הנהגה.

קריאה לפעולה אזרחית כדי להשפיע

אין להישאר שותפות פסיביות למרוץ ההסלמה. כל אחת ואחד מאיתנו יכול:

• לדרוש מהנהגה להסביר מהו יעד המלחמה ומהו המחיר האנושי.

• לקדם שיח ציבורי ביקורתי על מדיניות חוץ וביטחון, גם אם קשה.

• לתמוך ביוזמות שלום, דיפלומטיות והסדרים אזוריים, ולא רק בהרתעה צבאית.

• להשתמש בקולנו בבחירות ובפעילות אזרחית כדי להעדיף מנהיגות שמחפשת פתרונות אמיתיים ולא רק כוח.

הדמוקרטיה שלנו היא כלי, והאחריות היא עלינו: לא להסתפק בהישרדות יום-יומית, אלא לדמיין ולהיאבק למען עתיד שבו חיינו והחיים של כל האזרחים באזור מונחים מעל אינטרסים קרים של כוח.