האישה הערבית־פלסטינית היא החיק הרחב שיכול להכיל את השכול ואת הפשיעה גם יחד

מאת: תמים אבו חיט

השתתפתי, לאחרונה, בפתיחת תערוכת ציורים של אומניות צעירות מהחברה הערבית, בנושא האלימות והפשיעה, תחת הכותרת "חיק" , וזאת במועדון עמותת "תשרין" בעיר טייבה.

האומניות המשתתפות: דימה סאלח, ערין כנאנה, ליאן שרקייה, לינדה טהא, נִיזאם אבו עישה וימאמה ח'אלדי.

שש אומניות הציגו יצירות אומנות פלסטית עכשווית בניסיון לבנות מחדש את מושג החיבוק נוכח המציאות האלימה המקיפה אותנו, המאיימת על יסודות הביטחון האישי והחברתי בחברה הערבית.

במהלך פתיחת תערוכת "חיק" התארחה האומנית מריה סאלח מחאמיד לשיחה אמנותית עם האומניות המשתתפות, ולדיון על יתר העבודות. השיח נסב על יצירותיהן – כיצד מתגלם החיבוק ביצירה, כיצד הוא מתחיל מתוכֵנו עד שהוא מגיע ליכולת להכיל את חיבוקם של אחרים.

לאחר מכן התארחו עו"ד רִדא ג'אבר, העיתונאי דִיאא חאג' יחיא ווופא חאג' יחיא, בהנחיית מוחמד פאוזי אגבארייה, לדיון בשאלה: כיצד יכול החיבוק להגן על צעירינו מפני הפשיעה?

ואוכל לומר שלאחר תקופת קיפאון אומנותי ותרבותי בחברה הערבית במהלך המלחמה האיומה בעזה – החיים התרבותיים החלו לחזור למסלולם הטבעי, כשהם נושאים עמם את כל השלכות המלחמה: הכאב, העוול, האלימות המשטרתית והדיכוי הכללי שחוותה החברה הערבית בתקופה זו.

אך מה שמייחד תערוכה זו הוא היותה של אומניות צעירות, מקצועיות, יצירתיות, משכילות ואקדמאיות. פתיחת התערוכה הייתה מלווה במופע אומנותי־ביטויי במחול, מרהיב מאוד, שהציגה האומנית דימה סאלח – מופע עכשווי ובלתי שגרתי באזור, המרמז על שינוי משמעותי, לא רק אמנותי אלא גם תרבותי וחברתי, בתנאים של החברה הערבית. כמו כן הוצגו קטעים מתוך וידאו של האומנית ערין כנאנה, המציג רגעים מחיי החברה הערבית בצל הפשיעה.

נושא התערוכה והדיון כולו כוון בעיקר לתחושת הפחד, החרדה, החיפוש אחר מחסה וחיבוק – לנוכח התפשטות האלימות והפשיעה וכיצד ניתן להתמודד עם מציאות זו.

ומן הראוי לומר מילה בשולי התערוכה: החברה הערבית במדינת השוויון והדמוקרטיה (כך סבורים האירופאים, הסעודים, המרוקאים ושאר מדינות העולם – החופשיות והלא־חופשיות) אינה סובלת ממחסור תקציבי פעוט בתחומי האמנות, התרבות והספרות ובשאר הפעילויות התרבותיות – אלא מהיעדר כמעט מוחלט של תקציבים.

האומנים, הסופרים ואנשי התרבות נאלצים להסתפק בכמה תרומות אישיות ובנדיבותן של מוסדות, עיריות או עמותות.

כל הכבוד למי שמצליח לארגן פעילות כזו ללא תקציב; וכל הכבוד למי שמצליח ליצור אומנות ללא כל תמיכה, פרט לנדיבות הקהל והמחבקים.

אנחנו חיק המחבק חיק – ואם המחבקת אם.