חופש הדיבור והדעה נשמת אפו של החינוך

עד לא מזמן סבלה מערכת החינוך בחברה הערבית משלטון השב"כ בכל החלטה של מפקח, מנהל או מורה; אף אירוע בבית הספר לא היה מתקיים בלי הסכמת השב"כ.

בימים רעים אלה התחלפה "משטרת החינוך", הימין השתלט על מערכת החינוך, גם בבתי ספר יהודיים, ומנסה להחליט מה ילמדו ומה ידברו התלמידים ומה לא, והנה אוסרים גם שיחה והרצאה שמחוץ למערכת הלימוד.

לאחרונה הוזמנה הפעילה החברתית רולא דאוד לדיון עם תלמידי התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים (ליד"ה). היא דיברה אתם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. פעיל הימין שי גליק וארגונו "בצלמו" פנו בתלונה למשרד החינוך וזה פתח בחקירה ! איך זה שפעילת שמאל מדברת עם התלמידים ?!

מי שחושב שזה ייעצר כאן טועה בגדול . כשמורים ערבים, אחרי פרוץ המלחמה, נעצרו או נחקרו או פוטרו מעבודתם, הן בבתי הספר והן במוסדות האקדמאיים, בגלל התבטאויות לא מתאימות לימין או שפשוט לא תורגמו או לא הובנו כהלכה - אמרנו שזה לא ייעצר כאן וזה עוד יגיע לחברה היהודית. והנה זה מגיע . האויבים עכשיו בעיני הימין הם לא רק הערבים אלא גם השמאל באשר הוא, או נכון יותר דוברי השוויון והשותפות. הימין הדוהר בכיוון הפשיזם לא מבדיל בין ערבי ליהודי, כשמדובר בעמדה פוליטית, הפשיזם לא רק במובן הגזעני.

זה הזמן להפנים שצו השעה הוא שותפות יהודית ערבית, לעצירת ההתדרדרות הזו ולהצלת חופש הדיבור, חופש החינוך, חופש השיח וריבוי דעות. יש התנגדות לחינוך פרוגרסיבי, רב פרספקטיבות. בחינוך בישראל יש לגיטימיות, היום, רק לנרטיב אחד שהוא לאומני וגזעני ואין לגיטימיות לחינוך, להומניזם ושלילת גזענות כלפי מיעוטים.

רדיפת מורים ומחנכים היא רק ההתחלה של רדיפה בסקטורים אחרים אם לא נעצור את זה בשותפות יהודית ערבית ומאבק משותף.