לא רק העיתונות היא המותקפת, אלא התרבות והציוויליזציה הפלסטינית כולה

מאת: תמים אבו חיט

היום, צה"ל פצץ הבוקר מבנה שבו נמצא האוסף הארכאולוגי הגדול ביותר ברצועת עזה.

אתמול, במתקפה על שכונת מגוריו של שחקן הכדורגל הפלסטיני הצעיר, הילד מוחמד ראמז סולטן, שיגר חיל האוויר הישראלי שני טילים על מבנים, מה שהוביל להריגתו של הילד-השחקן יחד עם 14 מבני משפחתו, כאשר המשפחה כולה נמחקה מעל פני האדמה.

בשבוע שעבר שיגרו מטוסי קרב ישראליים שני טילים על מועדון הספורט אל-ג'זירה בעזה, מה שהביא להריסתו המוחלטת. מועדון אל-ג'זירה משחק בליגה השלישית, ומתקניו כוללים אולם ספורט רב-תכליתי, מגרש כדורגל חמש-על-חמש, וכן מגרש ייעודי לבעלי מוגבלויות.

כמובן שאיש לא שמע על האירוע הזה, שכן הוא "רגיל" ו"מן השגרה" בעיני העיתונות הישראלית העיוורת, הגזענית בבחירת ובהפצת החדשות, מתחנפת לשלטון, וחסרת מצפן של עיתונות חופשית והוגנת.

נציין כי הצבא הישראלי מכוון אל התשתיות הספורטיביות מאז תחילת המלחמה על רצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023, כאשר 273 מתקנים ספורטיביים נהרסו בפלסטין, בנוסף ל 15 מתקנים ספורטיביים בגדה המערבית הכבושה.

אי אפשר לתאר את כל הדברים הללו כמקריות: הרס העיתונות הפלסטינית והעיתונאים, הרס האוניברסיטאות ובתי הספר הפלסטיניים, הרס מתקני הספורט והספורטאים, הרס בתי החולים, הצוותים הרפואיים וצוותי ההצלה, הרס מתקני האונר"א הפועלים מאז הנכבה, הרס המגדלים ובנייני המגורים הגבוהים – כל זה איננו מקרי. מדובר בניסיון להרוס את התרבות ואת הציוויליזציה הפלסטינית עצמה, ולא רק את האזרחים הפלסטינים.

מעשים פושעים אלו אינם מהווים סכנה רק לעם הפלסטיני ולתרבותו, אלא מהווים סכנה גם לציוויליזציה של העם הישראלי ולמדינה היהודית שבנה לו.

הסכנה לעם הישראלי ברורה מאוד: בשינוי בצורת החשיבה הישרה, בקבלה של מעשים דיקטטוריים ופשיסטיים ובהבנתם, בשינוי בצורת החשיבה וההתנהגות של הצבא לא רק ברמת הפיקוד והמשמעת אלא גם ברמת החיילים הצעירים. בהפיכתה של המדינה למדינה של פיראטיות צבאית ולמלחמות גרילה שהיא מנהלת נגד מדינות אחרות – לא רק עוינות אלא גם ידידותיות. בהפניית עורף לא רק למדינה הידידותית הגדולה, ארצות הברית, אלא גם למדינות אחרות באירופה שהגנו על מדינת ישראל וסייעו בבנייתה מאז הקמתה.

הסכנה טמונה בהפיכת העם מערכים הומאניים ודמוקרטיים לערכים המסכנים את קיומו וגורלו, לאחר שהביטוי "מלחמת אחים פנימית" הפך למונח מקובל ונתון לדיון, ואף נידון לעיתים באמצעי התקשורת כאילו מדובר בדבר אפשרי עתידי.