מי מרוויח מהורדת גיל ההצבעה – ומה מחיר הדמוקרטיה?

מאת: ג'יהאן חיידר חסן לאחרונה עלה רעיון שעולה מדי פעם גם בעולם וגם בישראל להוריד את גיל ההצבעה מ-18 ל-17. הרעיון נוגע לשאלות של דמוקרטיה, אזרחות, חינוך ופוליטיקה מעשית. הרעיון נועד בין השאר להרחיב את ההשתתפות הדמוקרטית בכך שהוא מאפשר לצעירים להיות שותפים להחלטות המשפיעות על חייהם בנושאי חינוך, יוקר מחיה, ביטחון, אקלים ותחבורה ציבורית. מדובר בתפיסה שלפיה אזרחות לא מתחילה ביום הולדת 18, אלא מתפתחת יותר מוקדם. הדבר יכול גם לחזק לחינוך לאזרחות בגלל הקשר הישיר בעיקר בישראל בין לימודי אזרחות בשנות התיכון לבין פעולה פוליטית רעיון שיצירת הרגל הצבעה מוקדם מתוך הנחה שמי שמצבע בגיל צעיר ימשיך להצביע גם בהמשך חייו.

כמו כן, ישראלים בני 17 עובדים, משלמים מיסים עקיפים ועומדים בפני גיוס לצה"ל או לשירות אזרחי ולכן יש טוענים שאם המדינה מצפה לאחריות, אז ראוי לתת להם גם זכות להשפיע. כאמור נושאים כמו אקלים, טכנולוגיה, חופש ביטוי ברשתות ושוויון מקבלים משקל גדול ביותר בקרב צעירים, מה שמראה על היגיון מסוים בהענקת זכות להשתתף בבחירות גם להם.

ההשכלות של הורדת גיל ההצבעה יכולים להשפיע מאוד על מערכת הפוליטית. בעולם הנטייה של בני 17 פחות הצבעה למפלגות חרדיות ויותר למפלגות שמדגישות זכויות אדם, חינוך, איכות הסביבה או שינוי חברתי, אבל בישראל ההצבעה של בני 17 יכולה להשתנות ממגזר למגזר. המגזר הדתי-לאומי והחרדי השפעת המשפחה והרבנים על דפוס ההצבעה של בני 17 יכול להיות גבוהה מאוד. בחברה הערבית הורדת גיל ההצבעה יכולה לחזק את תחושת השותפות הפוליטית, אבל מצד שני להביא להמשך שיעורי הצבעה נמוכים, אם הדבר ייעשה ללא חינוך אזרחי משמעותי במגזר הערבי.

הורדת גיל ההצבעה תשפיע גם על הקמפיינים הפוליטיים של מפלגות שיהיו חייבים לפנות לבני נוער ברשתות חברתיות, לעסוק יותר בנושאים שמעניינים צעירים ולטוב או לרע לפשט מסרים. הורדת הגיל יכולה להשפיע גם על היחס בין החינוך לפוליטיקה כי בתי הספר עלולים להפוך לזירה רגישה סביב השאלות: מי מחנך? האם מותר להביע עמדה? איך מונעים השפעה פוליטית מצד מורים? ולכן יידרשו כללים ברורים לשיח פוליטי חינוכי שלא יהיה מפלגתי.

המהלך נעשה במדינות אחרות. באוסטריה גיל ההצבעה הורד אפילו ל-16 ובמקרים רבים צעירים 16-17 הצביעו בשיעור גבוהה יותר מאשר צעירים שהיו צריכים להצביע לראשונה בגיל 18. אין ראיות לכך שהצביעו בצורה קיצונית יותר או שונה באופן דרמטי מהממוצע כי דפוסי ההצבעה שלהם היו דומים לדפוסי הצבעה של בני 18-24. הורדת הגיל נתפסת כגורם שמחזק השתתפות פוליטית לאורך זמן, כלומר מי שמצביע צעיר יותר נוטה להצביע גם בבגרותו. עם זאת,  באוסטריה זה חיזק את מפלגות הימין הקיצוני, ואפשר להניח שגם אם דפוס ההצבעה של בני 16-17 היה דומה לזה של בני 18- 24, עצם העלאת מספר הצעירים הבוחרים מצעירים בני 18-24 לצעירים מ-16-24 העלה גם את מאגר הבוחרים של הימין הקיצוני באוסטריה.

גם בברזיל וגם בארגנטינה הורידו את גיל ההצבעה לגיל 16 ולא נרשמה השפעה דרמטית על אחוזי ההצבעה הכוללים, אבל מספר הבוחרים גדל בגלל הרחבת הבסיס. שיעור ההצבעה בין הצעירים לא היה נמוך מאשר בשאר האוכלוסייה. ובבריטניה המהלך צפוי רק לקראת הבחירות הבאות ומחקרים קודמים ממחוזות כמו סקוטלנד ווויילס הראו שאותם צעירים מצביעים בדרך כלל יותר מאשר בני 18 החדשים במקומות אחרים, אבל אין הוכחה חד משמעית שהשינוי ישנה תוצאות בחירות מזיקות.

ישנו וויכוח על נכונות המהלך יש שיקולים בעד ושיקולים נגד. התומכים טוענים שבגיל 17 יש יכולת קוגניטיבית להביע עמדות פוליטיות ושרבים מבני 17 כבר מגבשים זהות ערכית. לעומת זאת, המתנגדים טוענים שבני 17 תלויים מאוד בהורים ובמערכת החינוך ויש חשש שהם יצביעו בהתאם לדרישות המשפחה או ללא ביקורתיות כלשהי. במקרה של שינוי כבר בבחירות בשנה הקרובה בישראל יש סיכון לפולריזציה של מערכת החינוך כיוון שקמפיינים ייכנסו לבתי ספר ישירות ובעקיפין ויהיו האשמות בהסתה, הטיה פוליטית, שימוש במורים וביועצים חינוכיים באופן פוליטי ופגיעה באמון בין הורים, המערכת והתלמידים. דווקא אוכלוסייה צעירה, שאמורה להתחזק אזרחית ובמקום זאת עלולה להיפגע.

בישראל יש וויכוח נוסף כיוון שהדיון עלה בשנת בחירות ומדובר בשינוי שנעשה ממש לקראת בחירות, מה שמעלה שאלות על לגיטימיות של המהלך. מדובר בפגיעה בלגיטימיות של התהליך הדמוקרטי בגלל תפיסה של שינוי כללי משחק תוך כדי משחק כי שינוי חוקי בחירות סמוך לבחירות נתפס בציבור כמהלך אינסטרומנטלי, ניסיון להשפיע על התוצאה ולא רפורמה עקרונית. לכן גם אם מהותית מדובר במהלך ראוי הוא עלול לערער את האמון ולהזין טענות לתפירת חוקים. כמו כן בדמוקרטיות מבוססות מקובל להחיל שינויים כאלה רק מבחירות עתידיות ולא להכיל אותם באופן מיידי. כמו כן, לצעד כזה יש חשד למניע פוליטי צר של מי מרוויח מכך שכן השיח הציבורי יעבור מיד לשאלות כמו איזו מפלגה או גדוש מרווחים מקולות בני 17 ובישראל כשהפוליטיקה ממילא מקוטבת המעשה יכול להעמיק את חלוקת המחנות ולהפוך בני נוער לכלי במשחק פוליטי. הדבר יכול להביא לדה-לגיטימציה של הקולות החדשים עצמם ומכיוון שהם לא באמת בחרו אלא גויסו.

באופן כללי הורדת ההצבעה לגיל 17 יכולה להגביר את הלגיטימיות של הדמוקרטיה בעיני הצעירים, להביא ללחץ לשפר את לימודי האזרחות כדי שההצבעה לא תהיה שטחית ולהעצים קבוצות אוכלוסיה צעירות, אבל מצד שני גם לחדד פערים בין המגזרים. הורדת גיל ההצבעה לגיל 17 לא מהווה שינוי טכני בלבד, אלא מהלך ערכי עמוק וחינוכי עמוק. עם זאת, בישראל עם השסעים החברתיים והפוליטיים הקיימים, ההשפעה של המהלך תלויה מאוד בלווי חינוכי, בשיח אחראי ובאופן שבו המערכת הפוליטית תבחר לפנות לצעירים. להורדת גיל ההצבעה בשנת בחירות יש השלכות ארוכות טווח על אמון הציבור כי אם המהלך ייתפס כתרגיל פוליטי או ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות הקרובות, אז גם בעתיד כל רפורמה דמוקרטית תיתקל בחשדנות וכך יישחק הרעיון של שינוי חוקתי בהסכמה רחבה. 

עם זאת הורדת הגיל בשנת הבחירות עצמה יכולה לפגוע בעיקרון השוויון בין מתמודדים כי מפלגות שכבר נערכו לקמפיין לא בנו מסרים, לא הקצו משאבים ולא פיתחו תשתיות להגעה למצביעים החדשים ולכן שינוי כה מאוחר מטיב עם מפלגות גמישות ועתירות תקציב ופוגע במפלגות קטנות או חדשות. מדובר בשינוי לא סימטרי בתנאי ההתמודדות. לכן בדמוקרטיות רבות מקובל לבצע שינוי בחירות בשגרה או בהסכמה רחבה, להימנע משינויים מהותיים בשנת בחירות, במיוחד לא חודשים לפני יום ההצבעה. ואילו הורדת גיל הבחירות גם אם הוא חיובי, אם ייושם חודשים לפני הבחירות בישראל הוא עלול לגרום נזק דמוקרטי גדול מהתועלת המיידית, כאשר הנזק המרכזי הוא פגיעה באמון, דה לגיטימציה של התוצאה והעמקת תחושת "משחק מכור".

כמו כן, יש גם בעיות טכניות ומעשיות של היערכות מערכתית שכוללת עדכון פנקס בוחרים, חינוך והסברה לבני 17, הכשרת צוותי קלפיות והתאמת מסגרות בתי ספר דרך בחינות, ימי חופשה והצבעה. כשהדברים נעשים בלחץ זמן יש סיכון גדול לטעויות וכל תקלה יכולה להפוך ל"הוכחה" לזיוף או חוסר סדר.

מבחינת המגזר הערבי שינוי גיל ההצבעה לפני בחירות עלול להיתפס בצורה חשדנית בין השאר בגלל מסגרת על של חוסר אמון מבני במערכת הפוליטית כי בחלקים נרחבים בציבור הערבי יש תחושה ארוכת שנים של הדרה מהשפעה אמיתית, שימוש פוליטי "סלקטיבי" בקול הערבי ולכן שינויי חקיקה נתפסים ככאלה שמשרתים אינטרסים יהודיים פנימיים. לכן שינוי כללי משחק סמוך לבחירות יכול להתפרש על ידי הערבים כעוד מהלך שנעשה עליהם ולא איתם, גם אם טכנית זה אמור להטיב גם איתם. כמו כן הערבים יכולים לחשוד שמדובר במניפולציה פוליטית כי "למה דווקא עכשיו?" השאלה תהיה מרכזית ובפרשנות האפשרית המהלך יכול להיתפס כניסיון להגדיל מאגר קולות שנתפס כחלש פוליטית, ניסיון לגייס צעירים שטרם פיתחו ביקורת פוליטית או ניסיון לפצות על אובדן קולות במגזרים אחרים. במקרה כזה בני נוער ערבים עלולים להיתפס כמאגר קולות נוח ולא כשותפים אזרחיים מלאים. הורדת גיל ההצבעה יש גם השפעה על הנהגה מקומית ומשפחתית של הערבי, כי בציבור הערבי ובעיקר בחברה המסורתית העמדות הפוליטיות עוברות דרך משפחה, חמולה, הנהגה מקומית וראשי רשויות ואם ההנהגה תתמוך במהל ייתכן גיוס הצבעה ואם תתנגד למהלך או תחשוד היא יכולה לגרום לאדישות, חרם שקט או הימנעות מהצבעה. התגובה האפשרית של הנהגה הפוליטית הערבית יכולה בתרחיש סביר להיות תמיכה עקרונית ברעיון לצד דרישה לדחות את היישום לבחרות הבאות, להסכמה רחבה ולליווי חינוכי ואם המהלך ייתפס ככפוי ההנהגה הערבית עלולה לאמץ רטוריקה ביקורתית או לא להשקיע בגיוס צעירים. במקרה כזה יש תרחיש מסוכן של דה לגיטימציה כפולה כי אם הבחירות יתקיימו עם שינוי סמוך, תוצאות צמודות והשפעה מורגשת של קולות בני 17 עלול להיווצר נרטיב ציבורי שהערבים הצעירים הכריעו את הבחירות וזה נרטיב שהוא מסוכן במיוחד לביטחון האזרחי, ליחסי יהודים-ערבים ולמעמד האזרחות הערבית.

כמו כן, התפיסה בין הצעירים הערבים היא אמביוולנטית ולכן מצד אחד יש פוטנציאל להעצמה כי צעירים ערבים רבים מודעים לאפליה, פעילים ברשתות ומעורבים במחאות אזרחיות בנושאי אלימות, דיור ואלימות משטרתית ולכן זכות הצבעה מוקדמת יכלה להיתפס כהכרה בקולם והזדמנות להשפיע על עתידם. ומצד שני יכולה להיות ספקנות עמוקה כי ללא שינוי מהותי במדיניות הזכות נתפסת כסמלית בלבד ולכן יש חשש שנותנים להם להצביע אבל לא באמת מקשיבים. ישנו חשש גם מפוליטיזציה של בתי הספר הערבים שחווים פיקוח מוגבר ויותר רגישות לשיח פוליטי ולכן הכנסת זכות הצבעה לבני 17 עלולה להעמיד מורים ומנהלים תחת חשד, ליצור פחד מהאשמות בהסתה ודווקא לצמצם שיח אזרחי פתוח וכך במקום להעצים היא תצנן. לכן בציבור הערבי מהלך כזה יכול להיתפס ולהתפרש כמהלך חשוד בעיתוי שלו, הענקת זכות ללא שינוי עמוק, שימוש פוליטי בצעירים וסיכון להחרפת הדה לגיטימציה. לעומת זאת, בתנאים אחרים יישום עתידי, שיח שוויוני וחינוך אמיתי לאזרחות אותו רעיון יכול להתפרש כהזדמנות להעצמה אזרחית.

בישראל, עצם העובדה שהרעיון מגיעה מהקואליציה ובסמיכות לבחירות מספיקה כדי להפוך את הטענה שמדובר בניסיון לחזק את הקואליציה ללגיטימית בשיח הציבורי, גם אם אין לכך הוכחה אמפירית או רציונאלית. בין השינוי כי מקור השינוי לצד העיתוי שלו יוצר חשד סביר ולכן כשהיוזמה מגיעה מהקואליציה, בשנת בחירות וחודשים לפני ההצבעה זה נכנס אוטומטית לקטגוריה של חקיקה עם פוטנציאל השפעה על התוצאה, גם אם הכוונה המוצהרת חינוכית או ערכית החשד לא קונספירטיבי אלא נורמטיבי. כמו כן השינוי האלקטוראלי צפוי לשנות מכיוון שבני 17 נתפסים כציבור פחות שמרני, פחות מזוהים עם אליטות ישנות ופתוחים למסרים של שינוי ואם הקואליציה הנוכחית מזהה שחיקה בבסיס הקיים וקושי לגייס מצביעים חדשים, הרחבת מאגר הבוחרים נתפסת כמהלך הגנתי נגד מהפך. כמו כן החקיקה יכולה לשמש תחליף לקמפיין כי שינוי כללי משחק יכול להיות עדיף על שינוי מדיניות, תיקון כשלים או שכנוע ציבורי ולכן במקום לשכנע משנים את המגרש היא טענה הגיונית.

בהקשר הישראלי ניסיון העבר של העלאת אחוז החסימה, שינוי חוקי ממשלה וחקיקה פרסונאלית שימשו להטיה והציבור מאומן לחשוד במהלכים. כמו שיח של "מהפך" נתפס כטראומה פוליטית כי המילה המהפך לא ניטראלית אלא טעון היסטורית ומופיע במיוחד כשהשלטון מרגיש מאוים ולכן כל שינוי כללי משחק מפורש כהגנה מפני מהפך כזה.

אצל הערבים, בנוסף לשאלות ההצבעה של צעירים ריצה ברשימה אחת או כמה רשימות משפיעה עמוקות לא רק אלקטוראלית, אלא גם תודעתית, חברתית ופוליטית. ההשפעה משתנה לפי ההקשר של אחוז החסימה, העיתוי וגם ההנהגה, אבל יש דפוסים עקביים. ההשפעה המרכזית של ריצה ברשימה משותפת אחת היא השפעה על שיעור ההצבעה כי רשימה משותפת בדרך כלל מעלה את שיעור ההצבעה בציבור הערבי מכיוון שהיא משדרת אחדות, אחריות ושהקול הערבי לא מתבזבז והיא מצמצמת את תחושת הייאוש והחרם. והאפקט חשוב במיוחד כאשר קיימת תחושה של איום פוליטי חיצוני כמו חקיקה, הסתה או הדרה. הדבר תורם גם לכוח פוליטי ומעמד ציבורי כי רשימה משותפת מגדילה את מספר המנדטים בפועל, מחזקת את הלגיטימציה של הנהגה ערבית כנציגות קולקטיבית ומאפשרת משא ומתן אפקטיבי יותר, השפעה פרלמנטארית ולעיתים גם השפעה עקיפה על הקואליציה.

עם זאת לריצה משותפת יש מחיר פנימי משמעותי בכך שהיא מטשטשת הבדלים אידיאולוגיים בנושאים לאומיים, דתיים ואזרחיים והדבר יכול להביא לתסכול בקרב מצביעים צעירים או אידיאולוגיים של דילמה שאין לי באמת למי להצביע ויוצר מתחים פנימיים של ייצוג, רוטציה וסדר הרשימה. לעומת זאת ההשפעה של ריצה בשתי רשימות יש השפעה מורכבת בכך שהיא מאפשרת ייצוג מגוון יותר ומאפשר ביטוי לזרמים אידיאולוגיים שונים, לפערים בין צפון לדרום ובין דורות וזה עשוי לחזק הזדהות בקרב קבוצות מסוימות. כמו כן יש לריצה בשתי רשימות סיכון אלקטוראלי כי אם אחת הרשימות מתקרבת לאחוז החסימה יש סיכון גדול לאיבוד קולות ועצם קיום התחרות עלול לדכא הצבעה כי כשהם מפוצלים אין כוח. לריצה בשתי רשימות יש גם מסר ציבורי כפול כי כלפי פנים ריבוי קולות יכול להיות בריא ואילו כלפי חוץ הדבר יכול להתפרש כחולשה פוליטית וחוסר אחריות לאומית.

לעומת זאת לריצה בשלוש רשימות ומעלה כפי שהיא בבחירות האחרונות השלכות קשות של פגיעה בשיעור ההצבעה כי היא מגבירה בלבול, אדישות וחרם ומחזקת נרטיב של "הם מפולגים" אז למה להצביע? וכמו בבחירות האחרונות ששלוש מנדטים של בל"ד נזרקו לפח כי לא עברו את אחוז החסימה מדובר באיבוד מנדטים בפועל שיש סיכון ממשי שאחת הרשימות לא תעבור את אחוז החסימה. מאז העלאת אחוז החסימה לא היה מקרה ששלוש רשימות ערביות עברו וגם לפני העלאת אחוז החסימה סכום המנדטים של המפלגות הערביות היה 10-11 בעוד המינימום כדי לעבור הוא 4 מנדטים כך שאם שלוש רשימות עוברות חייבים להיות לפחות 12 מנדטים. אבל גם אם כל הרשימות עוברות הפיצול מפחית את כוח המיקוח ומקטין את הנראות של השפעה. כמו כן, ריצה בשלוש רשימות פוגעת בתודעה הקולקטיבית בכך שהיא משדרת מאבק אגו, ניתוק מהציבור ופוליטיקה פנימית על חשבון אינטרס אזרחי.