על שותפות יהודית ערבית בקואליציה הבאה

אנו במפלגת כל אזרחיה דוגלים בעקרונות של שותפות יהודית ערבית ושוויון מלא בין כל אזרחי המדינה. אנו מברכים על כל עמדה כזאת וקריאה כזאת שתבוא מכל גורם פוליטי או אזרחי בארץ, שתתרום למאבק הזה. ועל כן, הפוסט הזה של ח"כ נעמה לזימי שהתפרסם בדף שלה ביפייסבוק נותן את תרומתו.. מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ נעמה לזימי : רואה את השיח הער על שותפות יהודית ערבית בקואליציה הבאה והמומה מרדידות השיח והיעדר הענייניות בכלל ובצד שלנו.

זאת לא סוגיה "אסטרטגית", זאת סוגיה לאומית, חברתית וישראלית - איך יכול להיות שכמעט כל המנהיגות הליברלית והפוליטית שלנו מגיבה מתוך דף המסרים הרעיל ביותר של נתניהו ולא מצליחה להשתחרר אל עבר חזון אחר?

אני ממעיטה לצאת נגד ראשי המחנה, גם כשעמדתי כמעט לבד בהפגנות בהן הכו משפחות שכולות ומשפחות חטופים וגם כשחטפתי בעצמי אלימות משוטרים, אבל רבאק, קצת עמוד שדרה. תעמדו זקוף ותגידו כן! חיים משותפים זה ערך שאנחנו עומדים מאחוריו. ככה פשוט.

לא רק שצריך לומר שממשלת השינוי והשותפות עם רע"מ עבדה, אלא שהשוחד הפוליטי של הגוש הנגדי והמושחת ביותר שידענו, הוא שפירק אותה. סילמן ושיקלי, האופורטוניסטים הגזענים, שהביאו עלינו את ממשלת ההפיכה והשבעה באוקטובר, הם היו הטעות! לא השותפות שהתחילה לעשות פה תיקון בסיסי ומתבקש.

אבל הסוגיה המרכזית היא, שלא רק נפרדנו מההנהגה של החברה הערבית, שעל חלקה יש לי ביקורת קשה, אלא נפרדנו מהחברה הערבית עצמה, הפכנו 20% מהאוכלוסיה לבעיה של המפלגות שלהן, לא לעניין ישראלי משותף. זה עוול זועק ומחפיר שהוליד תופעות גזעניות ומחרידות, לחלקן נחשפנו רק מהימים האחרונים.

הרצח והאלימות בחברה הערבית הוא עניין לאומי!

זו סוגיה שצריכה לעמוד בלב החזון לשינוי המציאות פה.

אין היום אזרח ערבי שהרצח והאלימות לא הגיעו אל משפחתו וסביבתו. אזרחים חוששים לצאת מהבית אחרי שעה 19:00, ילדים נרצחים בגן משחקים, רופא נרצח לעיני מטופליו, מטעני חבלה מוטמנים כאילו כלום - זאת ריבונות? זאת משילות? זאת מדינה בהתפרקות. בממשלה השינוי השר עמר בר לב וסגנו יואב סיגלוביץ, יחד עם מנכ"ל משרד שהוא מופת לשירות ציבורי, תומר לוטן - הובילו את המשטרה והפחיתו את הפשיעה תוך שנה בקרוב ל20%, ארגוני הפשיעה ידעו שיש באמת בעל בית.

ובואו נצלול רגע, לא מעט מדיוני ועדת הצעירים בראשותי, הוקדשו לחברה הערבית, למה? כי אני מנסה תמיד לעסוק בחברות מודרות, כאלו שאם לא נעסוק בהן אף אחד לא יראה, צעירים בסיכון, יוצאים בשאלה, אמהות יחידניות, קהילה להטבית, ועוד. אבל כשהגעתי לעיסוק בחברה הערבית, הרגשתי שכל דיון מביא אותי לעולם עצום של פערים חברתיים ואי שוויון, מתת תקצוב בחינוך פר ילד, ועד לקיצוצים בתכניות החומש כי פשוט אפשר.

אז איך נער מוסלל לארגוני פשיעה? בואו נצייר מסלול בחברה הערבית, המקום בו המדינה נעלמה - ראשית, עולם של היעדר שירותי בנקאות ושגשוג של שוק שחור, עם שיטור חסר והפקרות מערכתית כוללת: בבתי הספר ההשקעה בתלמיד ערבי נמוכה יותר, עם פער הולך ומתרחב של אי ידיעת השפה העברית הדבורה (ואיך הוא יתקבל לראיון עבודה או יוכל לצלוח באקדמיה בלי יכולת לצלוח את השפה?), תלות בתקציבי מדינה כי אין אזורי תעשייה והכנסות יציבות לרשויות, מיעוט בהשקעה בחינוך לא פורמלי, ספורט ותרבות, ותת השקעה בתכניות תעסוקה איכותיות, כל זה לצד התרחבות השליטה של ארגוני פשיעה על כל חלקה טובה - משם הדרך לפשע קלה.

זאת הסיבה שגופי הביטחון שהיו מגיעים לדיונים שקיימתי התנגדו נחרצות לקיצוצים בשירותים החברתיים בחברה הערבית - הם מבינים מהי המשמעות של צעיר חסר מעש ולאן הוא יגיע.

אחרי דיון שקיימתי על מצב החינוך הלא פורמלי בחברה הערבית, ניגש אלי בחור צעיר ערבי, בוגר תנועת נוער שסיפר איך זה חיבר אותו להתנדבות בקהילה ולעשיית חברתית, ואמר לי שהוא כל כך התרגש לבוא לראשונה לכנסת ולדבר, והוסיף שזה מאד ריגש אותו שחברת כנסת יהודייה יזמה את הדיון הזה. הרגשתי שהלב שלי מתכווץ, למה זה חריג? למה זו לא נורמה? מה קרה שמחקנו חברה שלמה מסיפור שלנו. זו חובה שלנו, לא טובה שאנחנו עושים.

בואו גם לא נשכח שהדרה וגזענות הם תמיד אבל תמיד לא כלכליים, במקום להשקיע ולייצר מנועי צמיחה בחברה הערבית, שיסייעו בשיקום המשק והמדינה, אנחנו נותנים לחבורה גזענית שריסקה פה כל חלקה טובה להמשיך לרסק. לא מוכנה להתקפל לחזון החורבן הזה.

הכוח הכי עוצמתי וחזק נגד הממשלה הזאת הוא להתייצב זקופי קומה ונחושים מעל מכונת הרעל, עם אלטרנטיבה מנומקת, ברורה וגאה. צריך לעסוק בחיים עצמם, שלנו, של כולנו, של החברה הערבית, של הצפון, של העוטף ושל כל אדם פה. רק חזון של תקווה ושותפות ינצח את הפאשיזם והלאומנות.

הרצל אמר: "איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, או בן איזה גזע הוא. עליו להיות קודם כל אדם".

זה החזון שלאורו נלך. זה החזון שאורו ינצח את החושך.

נעמה לזימי