על מוחמד בכרי שניסה לקרב בין יהודים וערבים במדינה שרדפה אותו כאומן ערבי שנגע לה בפצע בג'נין

מאת: תמים אבו חיט

הלך לעולמו אתמול בכפר בענה שבגליל האמן, השחקן, הבמאי והפוליטיקאי מוחמד בכרי, לאחר מחלת לב שהכניעה אותו — למרות שמכונת הדיכוי וההפליה הישראלית הרשמית לא הצליחה להכניעו.

אלה שביקשו שאומנותו לא תפיץ את האמת הכואבת והמרה רדפו אותו, ורדפו אחד מסרטיו במשך כ־20 שנה עד שאסרו אותו, תוך רמיסה בוטה של עקרונות הדמוקרטיה, חופש הביטוי וקדושת האומנות המספרת את האמת.

בכרי החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון חיפה. בשנת 1984 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "ביום בהיר רואים את דמשק" שביים ערן ריקליס, ובסרט "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס בבימוי אורי ברבש) העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים נגד הנהלת הכלא

בכרי החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון חיפה. בשנת 1984 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "ביום בהיר רואים את דמשק" שביים ערן ריקליס, ובסרט "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס בבימוי אורי ברבש) העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים נגד הנהלת הכלא, בשנת 1987 השתתף בסדרה "אשכרה", סדרת דרמה שנועדה לקרב בין יהודים לערבים, בהפקת הטלוויזיה החינוכית הישראלית. במשך הקריירה שלו הוא השתתף בעשרות סרטים והפיק עשרות סרטים מקומיים ובינלאומיים ואף הוליוודיים.

ב-2003 יצר את סרטו "ג'נין ג'נין", סרט שנוצר בעקבות פלישת הצבא הישראלי למחנה הפליטים ג'נין והרס חלק גדול ממנו ובוצעו בו קרבות עזים מצד אחד והריגת אזרחים אכזרית מצד שני, והיה לדוגמה קטנה למה שהתרחש במשך השנתיים האחרונות בעזה. הסרט הופק ברובו בתוך מחנה הפליטים תוך שימוש בעדויות חיות, בזמן האינתיפאדה השנייה רוויית פיגועי ההתאבדות. הוא עורר נגדו הפגנות פיגועי ההתאבדות, ועורר הפגנות ומחאות נגדו בתוך ישראל. הסרט נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים, אך בעקבות עתירתו לבג"ץ הותר להקרנה. בכרי נתבע בתביעה אזרחית, בגין פרסום לשון הרע, על ידי חיילים שהשתתפו במבצע בג'נין, אשר האשימו אותו בהוצאת דיבה. בינואר 2021 אסר בית המשפט המחוזי להפיץ ולהקרין את הסרט, והורה על החרמת עותקיו. בכרי נסע עם הסרט לפסטיבלים בינלאומיים רבים בעולם, והסרט זכה במספר פרסים יוקרתיים.

באחד הסרטים הוא גילם יהודי במחנה ריכוז.

בכרי היה מעורב בחיים הפוליטיים כל ימי חייו. הוא היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית ובחד"ש. חלק ניכר מיצירתו של בכרי נוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ב-2015 התמודד על מקום ברשימת חד"ש לקראת הבחירות לכנסת העשרים.

אסתפק בכמה ציטוטים שנכתבו עליו :

אורי ברבש, שביים את הסרט "מאחורי הסורגים", שבו זכה מוחמד בכרי בפרסים יוקרתיים על הופעתו, אמר כי אילו מוחמד בכרי לא התעקש להישאר בעיר הולדתו בענה, היה נמנה עם כוכבי השורה הראשונה של הקולנוע העולמי.

עמית אטיאס כתב עליו אתמול :

"להיות מוחמד בכרי בישראל של השנים האחרונות זה כמו מאסר עולם בתנאי עבודת פרך. ליבו לא עמד לו"

הוא לא ביקש קונצנזוס וגם לא מחיאות כפיים. השחקן והבמאי מוחמד בכרי בחר בדרך של עימות מתמשך עם הממסד, דעת הקהל וגבולות חופש הביטוי בישראל. יוצרים שעבדו אתו לאורך השנים נפרדים מהאיש ששילם מחיר כבד על מאבקו: "הוא תמיד אמר - אתם טועים בהבנתכם שאני שונא את המדינה. אני רק רוצה שתהיה טובה יותר לאנשים כמוני".

מיכאל ספרד:

"הישראליות חיבקה את מוחמד בכרי כל עוד נתפס כשחקן שהוא ערבי, אבל הקיאה אוהו באלימות ברגע שראתה בו שהוא שחקן. אף על פי כן, הפלסטיני שגילם יהודי במחנה הריכוז סירב להישבר ונותר ההומניסט היפה שהיה עד יומו האחרון."

אי אפשר להסתיר את השמש.

יהי זכרו ברוך.

והנה הקישור למאמר השלם ב"שיחה מקומית":

https://bit.ly/3Lktn0F