הפרסומים שלנו

האזינו לראיון המלא של אלון ליאל עם מאיה חסון קראוס : אלון ליאל ביומן הבוקר עם מאיה חסון קראוס

העובדה שכ־20 אלף תלמידות ותלמידים בדואים בנגב עלולים להישאר ללא מסגרת חינוכית איננה כשל טכני או עיכוב תקציבי מקרי. זהו ביטוי חריף למדיניות מתמשכת של אפליה אזרחית והדרה קהילתית. כאשר משרד החינוך מתקצב רק חלק מהסכום הדרוש – עד דצמבר בלבד – ומשאיר רשויות מקומיות מול שוקת שבורה, המסר ברור: יש אזרחים שזכויותיהם מותנות, זמניות, ונתונות למשא ומתן. כך לא נראית אזרחות שווה. הכפרים הלא-מוכרים בנגב אינם “בעיה”, והאזרחים הבדואים אינם נתינים. הם אזרחי המדינה, הזכאים לחינוך רציף, מלא ומכבד

מאת: תמים אבו חיט הלך לעולמו אתמול בכפר בענה שבגליל האמן, השחקן, הבמאי והפוליטיקאי מוחמד בכרי, לאחר מחלת לב שהכניעה אותו — למרות שמכונת הדיכוי וההפליה הישראלית הרשמית לא הצליחה להכניעו. אלה שביקשו שאומנותו לא תפיץ את האמת הכואבת והמרה רדפו אותו, ורדפו אחד מסרטיו במשך כ־20 שנה עד שאסרו אותו, תוך רמיסה בוטה של עקרונות הדמוקרטיה, חופש הביטוי וקדושת האומנות המספרת את האמת. בכרי החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון חיפה. בשנת 1984 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "ביום בהיר רואים את דמשק" שבי

מאת: ד"ר וורדה סעדה הערה: זהו מאמר תגובה למאמר האחרון של לזימי בעמוד הפייסבוק שלה. לינק למאמר המקור: https://www.citizens.org.il/he/post/on-jewish-arab-partnership-in-the-next-coalition במאמרה מציגה לזימי עמדה מוסרית חשובה: לא להיגרר למכונת הרעל, אלא להציע אלטרנטיבה ערכית, זקופה ומלאת תקווה. הבחירה להתמקד בחיים עצמם – של כלל הקבוצות החיות כאן – מחזקת את ההבנה שהמאבק איננו טקטי או תקשורתי, אלא מאבק על דמותה של החברה. הציטוט מדברי הרצל אינו קישוט רטורי, אלא מהווה עוגן רעיוני

מאת: ד"ר וורדה סעדה על אזרחות, זהות, והקו שבו הדמוקרטיה הישראלית נבחנת השיח הציבורי בישראל נוטה להציג הדרה של נבחרי ציבור ערבים כעמדה ביטחונית, ערכית או אידאולוגית. בפועל, מדובר בשאלה עמוקה הרבה יותר: האם הדמוקרטיה בישראל מבוססת על אזרחות שווה – או על זהות אתנית מועדפת. הדרישה של חלק מנבחרי הציבור שלפיה רק מי שמגדיר את עצמו כ"ציוני" יכול להיות שותף לממשלה מציבה תנאי זהותי לשותפות פוליטית. תנאי כזה אינו קיים בדמוקרטיות אזרחיות אמיתיות. בדמוקרטיה, אזרחות – ולא אמונה, דת או זהו

אנו במפלגת כל אזרחיה דוגלים בעקרונות של שותפות יהודית ערבית ושוויון מלא בין כל אזרחי המדינה. אנו מברכים על כל עמדה כזאת וקריאה כזאת שתבוא מכל גורם פוליטי או אזרחי בארץ, שתתרום למאבק הזה. ועל כן, הפוסט הזה של ח"כ נעמה לזימי שהתפרסם בדף שלה ביפייסבוק נותן את תרומתו.. מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ נעמה לזימי : רואה את השיח הער על שותפות יהודית ערבית בקואליציה הבאה והמומה מרדידות השיח והיעדר הענייניות בכלל ובצד שלנו. זאת לא סוגיה "אסטרטגית", זאת סוגיה לאומית, חברתית וישראלית - איך

בהמשך למאמצים של מפלגת כל אזרחיה לאיחוד כוחות במטרה להחליף את ממשלת הימין הקיצוני בבחירות הקרובות, ולבסס את עקרון השותפות היהודית־ערבית והשוויון בזכויות בין כל אזרחי המדינה — אושרה בימים האחרונים חתימת מסמך שיתוף פעולה ואיחוד כוחות בין מפלגת כל אזרחיה לבין המפלגה הלאומית הערבית, בתקווה להרחיב מגמה זו בעתיד גם עם מפלגות וגופים נוספים. שתי המפלגות פרסמו את ההודעה המשותפת הבאה: מפלגת ״כל אזרחיה״ ו״המפלגה הלאומית הערבית״ חתמו היום על הסכם שיתוף פעולה פוליטי לשם ריצה משותפת לכנסת

מאת: מוחמד יחיא מי יבטיח שתהיה ועדה אובייקטיבית מקצועית כאשר הנחקרים בוחרים את החוקרים שיחקרו אותם? המחלוקת בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת ארועי ( 7 ) באוקטובר מעוררת שיח פוליטי ודיון משפטי מבית היוצר של ממשלת המהפכה המשטרית שלא פוסחת על אף מוקש חוקתי ללבות את אש ההפיכה המשטרית, ממלכתית או ממשלתית, במקומה של חקירה עניינית. זו שבירת מוסכמות לא מפתיעה מצד הממשלה והעומד בראשה. נהוג ומוסכם שוועדה ציבורית תוקם מכוח חוק ועדות חקירה, בהחלטה של ממשלת ישראל או בהחלטה של הוועדה לעניי

מא: ד"ר וורדה סעדה על המתח ההכרחי בין עשייה תנועתית מלמטה לבין מנהיגות שמעזה לפעול מלמעלה בחברות שסועות, פצועות מטראומה ומפחד — שינוי איננו תהליך טבעי. הוא לא קורה “כשמבשיל הזמן”, ולא נולד מרצון טוב בלבד. הוא תוצאה של מפגש דינמי ולעיתים גם טעון בין שני כוחות: תנועה אזרחית מלמטה, ומנהיגות פוליטית מלמעלה. כאשר אחד מהם חסר — השינוי נתקע. כאשר שניהם נפגשים — גם הבלתי-אפשרי הופך לאפשרי. החברה הישראלית היא דוגמה חדה לכך. היא מתקיימת על רצף של אלימות, זיכרון קולקטיבי של איום, והעדפ

מפלגת „כל אזרחיה” שולחת את ברכותיה החמות ביותר לכפר יאסיף, למועצה המקומית, לראש המועצה ולחבריה, ולכל תושבות ותושבי היישוב – לרגל מלאת מאה שנה להקמת המועצה המקומית. מאה שנים של עשייה מוניציפלית, תרומה חינוכית ונוכחות תרבותית, שהפכו את כפר יאסיף למודל חי של רב-תרבותיות, חינוך ואמנות כערכים מאחדים. כפר יאסיף אף הפכה לדוגמה ומופת לאחווה בין דתות ועדות, כאשר מוסלמים, נוצרים ודרוזים חיים בה באחווה, בשלום, באהבה ובשותפות מלאה. כמו כן, תושבי הכפר ידועים בתמיכתם הרחבה בשותפות יהודית־

לפני יומיים תקפו צעירים יהודים, המשתייכים למה שמכונה "הגרעין התורני" , בשכונת עג’מי ביפו, משפחה ערבית שכללה אישה ערבייה בהיריון מתקדם ושני ילדיה, וכן אישה נוספת שהייתה עמה. האישה ההרה פונתה לבית החולים לאחר שהתוקפים ריססו אותה בגז פלפל. אתמול קיימו תושבים יפואים משמרת מחאה נגד האירוע. ומה עשתה המשטרה? טענה כי מדובר ב"סכסוך על מקום חניה" וקראה לכולם לשמור על השקט. במקביל עצרה המשטרה 14 אזרחים ערבים מקרב המפגינים, בעוד שלא נעצר אף אחד מהצעירים היהודים שביצעו את התקיפה עצמה – זא

מפלגת "כל אזרחיה", מגנה בתוקף את ההתקפה הקטלנית על חגיגת החנוכה בסידני, שגבתה את חייהם של 12 בני אדם ופצעה עשרות. מדובר בפיגוע טרור נגד אזרחים חפים מפשע, שאין לקבלו או להצדיקו בשום אופן. במקביל, יש להכיר בכך שהזעם העולמי כלפי המדיניות הישראלית בפלסטין – החל מהריסות ובידוד ועד העימותים בגדה ובעזה – הוא סימן לצורך הדחוף בצדק ובשלום. אך כל ביטוי של זעם חייב להישאר רחוק מאלימות כלפי חפים מפשע. אנחנו מביעים סולידריות מלאה עם הקורבנות ובני משפחותיהם, וקוראים לקהילה הבינלאומית להגן

מאת: ד"ר וורדה סעדה יש קבוצה גדולה בארץ שממשיכה לדבר בשם מתינות, אחריות ואהבת המדינה — אבל מתעקשת לא להביט במה שמתרחש בה בפועל. קבוצה שמצהירה על דמוקרטיה, אך מתקשה לומר בקול ברור אמת בסיסית: מדינה שאינה שייכת לכל אזרחיה, ושאינה רואה את כל בני האדם החיים תחת שליטתה, אינה דמוקרטיה מהותית.   בזמן שהחברה הערבית בישראל מתמודדת עם אלימות משתוללת, הפקרת חיים, קריסת מערכות אכיפה ושיטור סלקטיבי —  מדברים על “מורכבות”. כשבתים נהרסים, תשתיות מוזנחות, והזכויות הבסיסיות נשללות בשם תכנון,

מאת: מוחמד יחיא החלטת השר סמוטריץ׳ לאשר הקמת 19 יישובים חדשים בשטחים הכבושים רק מוסיפה שמן למדורת הסכסוך הממשיך להתנהל באין פתרון ואופק מדיני. בין הישובים שיוקמו מחדש גנים וכדים שפונו בצפון הגדה לפני עשרים שנה. שאר הישובים - חלקם ותיקים וחלקם חדשים לגמרי. במקום ששר האוצר יתמקד וישקיע בקידום המשק ופיתוח הכלכלה והתעשיה ופתרון בעיית הפשיעה בחברה ערבית או הקמת יישוב ערבי אחד. ובמקום לשאוף להסדר מדיני ופתרון סכסוך הדמים ממשיכים לנהל אותו ולקבוע עובדות בשטח עוד ועוד מתי

מאת: ג׳יהאן חיידר חסן היום, 9.12.2025, אירע בשפרעם אירוע ירי חמור וחסר תקדים: בשעות הבוקר נורו יריות לעבר מיניבוס שהסיע ילדים עם צרכים מיוחדים בדרכם לבית הספר. הודות למזל ולחסדי שמיים לא היו נפגעים בנפש, אך נגרם נזק לרכב, והאירוע הותיר את הילדים – אוכלוסייה רגישה ופגיעה במיוחד – בבהלה עמוקה. עדים לאירוע תיארו אותו כאחד המקרים הקשים ביותר שהתרחשו בעיר, ולמרות שלא הסתיים באבדות בנפש – כמעט והסתיים באסון כבד. העובדה שמישהו לחץ על ההדק לעבר מיניבוס של ילדים עם מוגבלויות חושפת את

מאת: אברהם בורג בין סטריאוטיפים למציאות מתגלה קטאר כמרחב שבו מסורת ומודרניות אינן מתנגשות אלא משתלבות ליצירת מודל אזורי חדש. דוחא מציעה זירת דיאלוג גלובלית, ביטחון תרבותי ואסלאם פתוח - חלופה שמאתגרת את הדיכוטומיות המוכרות של ימינו לא קל לישראלי להגיע לקטאר בימים האלה. לא בגלל לוח הטיסות המסורבל, אלא בשל המטען הנפשי שאנו הישראלים נושאים על גבנו בכל פעם שאנו פוגשים את העולם הערבי בכלל ואת קטאר בפרט. הדרך לקטאר רצופה דעות קדומות, תפיסות שגויות ותחושה עמוקה של חשדנות. במערב ובישר

מאת: תמים אבו חיט השתתפתי, לאחרונה, בפתיחת תערוכת ציורים של אומניות צעירות מהחברה הערבית, בנושא האלימות והפשיעה, תחת הכותרת "חיק" , וזאת במועדון עמותת "תשרין" בעיר טייבה. האומניות המשתתפות: דימה סאלח, ערין כנאנה, ליאן שרקייה, לינדה טהא, נִיזאם אבו עישה וימאמה ח'אלדי. שש אומניות הציגו יצירות אומנות פלסטית עכשווית בניסיון לבנות מחדש את מושג החיבוק נוכח המציאות האלימה המקיפה אותנו, המאיימת על יסודות הביטחון האישי והחברתי בחברה הערבית. במהלך פתיחת תערוכת "חיק" התארחה האומנית מ

מאת: וורדה סעדה ההריסות ביישובינו הערביים אינן עבירה על החוק… אלא תוצאה של מדיניות שמונעת מאיתנו מלכתחילה לקבל את החוק. בכל פעם שאנחנו שומעים על בית שנהרס בחברה הערבית, מנסים לשכנע אותנו שהסיבה היא "בנייה בלתי־מורשית". אבל האמת ברורה: אי־אפשר להעניש אותנו על היתרי בנייה שמעולם לא ניתנה לנו האפשרות לקבל. משבר התכנון והבנייה ביישובינו אינו מקרי, אלא תוצאה של מדיניות שנמשכת כבר שנים: • סחבת ארוכה ומכוונת בהנפקת היתרי בנייה. • היעדר הרחבת תחומי שיפוט לכפרים ולערים שלנו, כפי שקורה

אברהם בורג, היו"ר השותף למפלגת כל אזרחיה, משיב, בריאיון לערוץ "אל-ג'זירה" הקטארי, על שאלות שמעסיקות את הצופים במדינות ערב. זוהי תרגום של חלק מהשאלות והתשובות, בעוד שהריאיון המלא מופיע בסרטון שלהלן. איך אתה רואה את בקשת החנינה שהגיש נתניהו לנשיא הרצוג לגבי התיקים שבהם הוא עומד לדין? – זה דבר מטורף. כי אם אתה אשם – לך לכלא ושלם את המחיר. ואם לא – תילחם עד הסוף! אבל מה שנתניהו רוצה הוא משפט מסוג VIP – וזה לא יקרה. שהמדינה תהפוך לכפופה לארצות הברית, שמנהלת את הצבא שלנו, ועכשיו

מאת: אברהם בורג בישראל של 2025 המילה "ציונות" הפכה לאיתות פוליטי פשוט: בלי ערבים. הגזענות הרעשנית והגזענות השקטה מקיפות את המערכת הפוליטית כולה, שבה שותפות אזרחית בסיסית נהפכה למותרות אידאולוגיות. כל עוד דחיקת חמישית מהאזרחים נתפסת כלגיטימית, החדר יוחשך והדלת תישאר סגורה אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות הסתכלו נא בעיניים בעיניים פקוחות.... את הרע צריך לראות כדי להלחם בו (נתן אלתרמן) אנחנו בעיצומה של שנת בחירות והתוצאות ידועות. בשנה הבאה תקום הממשלה הגזענית הבאה של ישראל.